¹וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃

¹Jacó habitava na terra das peregrinações de seu pai, na terra de Canaã.

²אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם׃

²Estas são as gerações de Jacó. José, aos dezessete anos de idade, estava com seus irmãos apascentando os rebanhos; sendo ainda jovem, andava com os filhos de Bila, e com os filhos de Zilpa, mulheres de seu pai; e José trazia a seu pai más notícias a respeito deles.

³וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃

³Israel amava mais a José do que a todos os seus filhos, porque era filho da sua velhice; e fez-lhe uma túnica de várias cores.

⁴ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃

⁴Vendo, pois, seus irmãos que seu pai o amava mais do que a todos eles, odiavam-no, e não lhe podiam falar pacificamente.

⁵ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃

⁵José teve um sonho, que contou a seus irmãos; por isso o odiaram ainda mais.

⁶ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי׃

⁶Pois ele lhes disse: Ouvi, peço-vos, este sonho que tive:

⁷והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃

⁷Estávamos nós atando molhos no campo, e eis que o meu molho, levantando-se, ficou em pé; e os vossos molhos o rodeavam, e se inclinavam ao meu molho.

⁸ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו׃

⁸Responderam-lhe seus irmãos: Tu pois, deveras reinarás sobre nós? Tu deveras terás domínio sobre nós? Por isso ainda mais o odiavam por causa dos seus sonhos e das suas palavras.

⁹ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃

⁹Teve José outro sonho, e o contou a seus irmãos, dizendo: Tive ainda outro sonho; e eis que o sol, e a lua, e onze estrelas se inclinavam perante mim.

¹⁰ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃

¹⁰Quando o contou a seu pai e a seus irmãos, repreendeu-o seu pai, e disse-lhe: Que sonho é esse que tiveste? Porventura viremos, eu e tua mãe, e teus irmãos, a inclinar-nos com o rosto em terra diante de ti?

¹¹ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר׃

¹¹Seus irmãos, pois, o invejavam; mas seu pai guardava o caso no seu coração.

¹²וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם׃

¹²Ora, foram seus irmãos apascentar o rebanho de seu pai, em Siquém.

¹³ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃

¹³Disse, pois, Israel a José: Não apascentam teus irmãos o rebanho em Siquém? Vem, e enviar-te-ei a eles. Respondeu-lhe José: Eis-me aqui.

¹⁴ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃

¹⁴Disse-lhe Israel: Vai, vê se vão bem teus irmãos, e o rebanho; e traze-me resposta. Assim o enviou do vale de Hebrom; e José foi a Siquém.

¹⁵וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש׃

¹⁵E um homem encontrou a José, que andava errante pelo campo, e perguntou-lhe: Que procuras?

¹⁶ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים׃

¹⁶Respondeu ele: Estou procurando meus irmãos; dize-me, peço-te, onde apascentam eles o rebanho.

¹⁷ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃

¹⁷Disse o homem: Foram-se daqui; pois ouvi-lhes dizer: Vamos a Dotã. José, pois, seguiu seus irmãos, e os achou em Dotã.

¹⁸ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃

¹⁸Eles o viram de longe e, antes que chegasse aonde estavam, conspiraram contra ele, para o matarem,

¹⁹ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃

¹⁹dizendo uns aos outros: Eis que lá vem o sonhador!

²⁰ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו׃

²⁰Vinde pois agora, fmatemo-lo e lancemo-lo numa das covas; e diremos: uma besta-fera o devorou. Veremos, então, o que será dos seus sonhos.

²¹וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃

²¹Mas Rúben, ouvindo isso, livrou-o das mãos deles, dizendo: Não lhe tiremos a vida.

²²ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו׃

²²Também lhes disse Rúben: Não derrameis sangue; lançai-o nesta cova, que está no deserto, e não lanceis mão nele. Disse isto para livrá-lo das mãos deles, a fim de restituí-lo a seu pai.

²³ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו׃

²³Logo que José chegou a seus irmãos, estes o despiram da sua túnica, a túnica de várias cores, que ele trazia;

²⁴ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃

²⁴e tomando-o, lançaram-no na cova; mas a cova estava vazia, não havia água nela.

²⁵וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃

²⁵Depois sentaram-se para comer; e, levantando os olhos, viram uma caravana de ismaelitas que vinha de Gileade; nos seus camelos traziam tragacanto, bálsamo e mirra, que iam levar ao Egito.

²⁶ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו׃

²⁶Disse Judá a seus irmãos: De que nos aproveita matar nosso irmão e encobrir o seu sangue?

²⁷לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃

²⁷Vinde, vendamo-lo a esses ismaelitas, e não seja nossa mão sobre ele; porque é nosso irmao, nossa carne. E escutaram-no seus irmãos.

²⁸ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה׃

²⁸Ao passarem os negociantes midianitas, tiraram José, alçando-o da cova, e venderam-no por vinte siclos de prata aos ismaelitas, os quais o levaram para o Egito.

²⁹וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו׃

²⁹Ora, Rúben voltou � cova, e eis que José não estava na cova; pelo que rasgou as suas vestes

³⁰וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא׃

³⁰e, tornando a seus irmãos, disse: O menino não aparece; e eu, aonde irei?

³¹ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם׃

³¹Tomaram, então, a túnica de José, mataram um cabrito, e tingiram a túnica no sangue.

³²וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא׃

³²Enviaram a túnica de várias cores, mandando levá-la a seu pai e dizer-lhe: Achamos esta túnica; vê se é a túnica de teu filho, ou não.

³³ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃

³³Ele a reconheceu e exclamou: A túnica de meu filho! uma besta-fera o devorou; certamente José foi despedaçado.

³⁴ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים׃

³⁴Então Jacó rasgou as suas vestes, e pôs saco sobre os seus lombos e lamentou seu filho por muitos dias.

³⁵ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃

³⁵E levantaram-se todos os seus filhos e todas as suas filhas, para o consolarem; ele, porém, recusou ser consolado, e disse: Na verdade, com choro hei de descer para meu filho até o Seol. Assim o chorou seu pai.

³⁶והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃

³⁶Os midianitas venderam José no Egito a Potifar, oficial de Faraó, capitão da guarda.