1וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב׃
1Ora, Israel demorava-se em Sitim, e o povo começou a prostituir-se com as filhas de Moabe,
2ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃
2pois elas convidaram o povo aos sacrifícios dos seus deuses; e o povo comeu, e inclinou-se aos seus deuses.
3ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל׃
3Porquanto Israel se juntou a Baal-Peor, a ira do Senhor acendeu-se contra ele.
4ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל׃
4Disse, pois, o Senhor a Moisés: Toma todos os cabeças do povo, e enforca-os ao senhor diante do sol, para que a grande ira do Senhor se retire de Israel.
5ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃
5Então Moisés disse aos juízes de Israel: Mate cada um os seus homens que se juntaram a Baal-Peor.
6והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃
6E eis que veio um homem dos filhos de Israel, e trouxe a seus irmãos uma midianita � vista de Moisés e � vista de toda a congregação dos filhos de Israel, enquanto estavam chorando � porta da tenda da revelação.
7וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃
7Vendo isso Finéias, filho de Eleazar, filho do sacerdote Arão, levantou-se do meio da congregação, e tomou na mão uma lança; o foi após o israelita, e entrando na sua tenda, os atravessou a ambos, ao israelita e � mulher, pelo ventre. Então a praga cessou de sobre os filhos de Israel.
8ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃
9Ora, os que morreram daquela praga foram vinte e quatro mil.
9ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃
10Então disse o Senhor a Moisés:
10וידבר יהוה אל משה לאמר׃
11Finéias, filho de Eleazar, filho do sacerdote Arão, desviou a minha ira de sobre os filhos de Israel, pois foi zeloso com o meu zelo no meio deles, de modo que no meu zelo não consumi os filhos de Israel.
11פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי׃
12Portanto dize: Eis que lhe dou o meu pacto de paz,
12לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום׃
13e será para ele e para a sua descendência depois dele, o pacto de um sacerdócio perpétuo; porquanto foi zeloso pelo seu Deus, e fez expiação pelos filhos de Israel.
13והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל׃
14O nome do israelita que foi morto com a midianita era Zinri, filho de Salu, príncipe duma casa paterna entre os simeonitas.
14ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני׃
15E o nome da mulher midianita morta era Cozbi, filha de Zur; o qual era cabeça do povo duma casa paterna em Midiã.
15ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא׃
16Disse mais o Senhor a Moisés:
16וידבר יהוה אל משה לאמר׃
17Afligi vós os midianitas e feri-os;
17צרור את המדינים והכיתם אותם׃
18porque eles vos afligiram a vós com as suas ciladas com que vos enganaram no caso de Peor, e no caso de Cozbi, sua irmã, filha do príncipe de Midiã, a qual foi morta no dia da praga no caso de Peor.
18כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור׃