¹ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה׃

¹Ora, os filhos de Rúben e os filhos de Gade tinham gado em grande quantidade; e quando viram a terra de Jazer, e a terra de Gileade, e que a região era própria para o gado,

²ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר׃

²vieram os filhos de Gade e os filhos de Rúben a Moisés e a Eleazar, o sacerdote, e aos príncipes da congregação e falaram-lhes, dizendo:

³עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען׃

³Atarote, Dibom, Jazer, Ninra, Hesbom, Eleale, Sebã, Nebo e Beom,

⁴הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה׃

⁴a terra que o Senhor feriu diante da congregação de Israel, é terra para gado, e os teus servos têm gado.

⁵ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן׃

⁵Disseram mais: Se temos achado graça aos teus olhos, dê-se esta terra em possessão aos teus servos, e não nos faças passar o Jordão.

⁶ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃

⁶Moisés, porém, respondeu aos filhos de Gade e aos filhos de Rúben: Irão vossos irmãos � peleja, e ficareis vós sentados aqui?

⁷ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃

⁷Por que, pois, desanimais o coração dos filhos de Israel, para eles não passarem � terra que o Senhor lhes deu?

⁸כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ׃

⁸Assim fizeram vossos pais, quando os mandei de Cades-Barnéia a ver a terra.

⁹ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃

⁹Pois, tendo eles subido até o vale de Escol, e visto a terra, desanimaram o coração dos filhos de Israel, para que não entrassem na terra que o Senhor lhes dera.

¹⁰ויחר אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר׃

¹⁰Então a ira do Senhor se acendeu naquele mesmo dia, e ele jurou, dizendo:

¹¹אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי׃

¹¹De certo os homens que subiram do Egito, de vinte anos para cima, não verão a terra que prometi com juramento a Abraão, a Isaque, e a Jacó! porquanto não perseveraram em seguir-me;

¹²בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מלאו אחרי יהוה׃

¹²exceto Calebe, filho de Jefoné o quenezeu, e Josué, filho de Num, porquanto perseveraram em seguir ao Senhor.

¹³ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור העשה הרע בעיני יהוה׃

¹³Assim se acendeu a ira do Senhor contra Israel, e ele os fez andar errantes no deserto quarenta anos, até que se consumiu toda aquela geração que fizera mal aos olhos do Senhor.

¹⁴והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף יהוה אל ישראל׃

¹⁴E eis que vós, uma geração de homens pecadores, vos levantastes em lugar de vossos pais, para ainda mais aumentardes o furor da ira do Senhor contra Israel.

¹⁵כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה׃

¹⁵se vós vos virardes de segui-lo, também ele tornará a deixá-los no deserto; assim destruireis a todo este povo:

¹⁶ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו׃

¹⁶Então chegaram-se a ele, e disseram: Construiremos aqui currais para o nosso gado, e cidades para os nossos pequeninos;

¹⁷ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ׃

¹⁷nós, porém, nos armaremos, apressando-nos adiante dos filhos de Israel, até os levarmos ao seu lugar; e ficarão os nossos pequeninos nas cidades fortificadas, por causa dos habitantes da terra.

¹⁸לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו׃

¹⁸Não voltaremos para nossas casas até que os filhos de Israel estejam de posse, cada um, da sua herança.

¹⁹כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה׃

¹⁹Porque não herdaremos com eles além do Jordão, nem mais adiante; visto que já possuímos a nossa herança aquém do Jordão, ao oriente.

²⁰ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני יהוה למלחמה׃

²⁰Então lhes respondeu Moisés: se isto fizerdes, se vos armardes para a guerra perante o Senhor,

²¹ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את איביו מפניו׃

²¹e cada um de vós, armado, passar o Jordão perante o Senhor, até que ele haja lançado fora os seus inimigos de diante dele,

²²ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה׃

²²e a terra esteja subjugada perante o senhor, então, sim, voltareis e sereis inculpáveis perante o Senhor e perante Israel; e esta terra vos será por possessão perante o Senhor.

²³ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם׃

²³Mas se não fizerdes assim, estareis pecando contra o Senhor; e estai certos de que o vosso pecado vos há de atingir.

²⁴בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו׃

²⁴Edificai cidades para os vossos pequeninos, e currais para as vossas ovelhas; e cumpri o que saiu da vossa boca.

²⁵ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה׃

²⁵Então os filhos de Gade e os filhos de Rúben disseram a Moisés: Como ordena meu senhor, assim farão teus servos.

²⁶טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד׃

²⁶Os nossos pequeninos, as nossas mulheres, os nossos rebanhos e todo o nosso gado ficarão nas cidades de Gileade;

²⁷ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר׃

²⁷mas os teus servos passarão, cada um que está armado para a guerra, a pelejar perante o Senhor, como diz o meu senhor.

²⁸ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל׃

²⁸Então Moisés deu ordem acerca deles a Eleazar, o sacerdote, e a Josué, filho de Num, e aos cabeças das casas paternas nas tribos dos filhos de Israel;

²⁹ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה׃

²⁹e disse-lhes Moisés: Se os filhos de Gade e os filhos de Rúben passarem convosco o Jordão, armado cada um para a guerra perante o Senhor, e a terra for subjugada diante de vós, então lhes dareis a terra de Gileade por possessão;

³⁰ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען׃

³⁰se, porém, não passarem armados convosco, terão possessões entre vós na terra de Canaã.

³¹ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל עבדיך כן נעשה׃

³¹Ao que responderam os filhos de Gade e os filhos de Rúben: Como o senhor disse a teus servos, assim faremos.

³²נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן׃

³²Nós passaremos armados perante o senhor para a terra de Canaã, e teremos a possessão de nossa herança aquém do Jordão.

³³ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב׃

³³Assim deu Moisés aos filhos de Gade e aos filhos de Rúben, e � meia tribo de Manassés, filho de José, o reino de Siom, rei dos amorreus, e o reino de Ogue, rei de Basã, a terra com as suas cidades e os respectivos territórios ao redor.

³⁴ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער׃

³⁴Os filhos de Gade, pois, edificaram a Dibom, Atarote, Aroer,

³⁵ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה׃

³⁵Atarote-Sofã, Jazer, Jogbeá,

³⁶ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן׃

³⁶Bete-Ninra e Bete-Harã, cidades fortificadas; e construíram currais de ovelhas.

³⁷ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים׃

³⁷E os filhos de Rúben edificaram a Hesbom, Eleale e Quiriataim;

³⁸ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו׃

³⁸e Nebo e Baal-Meom (mudando-lhes os nomes), e Sibma; e deram outros nomes �s cidades que edificaram.

³⁹וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה׃

³⁹E os filhos de Maquir, filho de Manassés, foram a Gileade e a tomaram, e desapossaram aos amorreus que aí estavam.

⁴⁰ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה׃

⁴⁰Deu, pois, Moisés a terra de Gileade a Maquir, filho de Manassés, o qual habitou nela.

⁴¹ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר׃

⁴¹E foi Jair, filho de Manassés, e tomou as aldeias dela, e chamou-lhes Havote-Jair.

⁴²ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו׃

⁴²Também foi Nobá, e tomou a Quenate com as suas aldeias; e chamou-lhe Nobá, segundo o seu próprio nome.