¹מאין המלחמות והמדנים אשר ביניכם הלא מתוך התאות המתגרות באבריכם׃

¹¿DE dónde vienen las guerras y los pleitos entre vosotros? ¿No son de vuestras concupiscencias, las cuales combaten en vuestros miembros?

²אתם מתאוים ואין לכם תרצחו ותקנאו והשג לא תשיגו תריבו ותלחמו ואין לכם יען אשר לא התפללתם׃

²Codiciáis, y no tenéis; matáis y ardéis de envidia, y no podéis alcanzar; combatís y gerreáis, y no tenéis lo que deseáis, porque no pedís.

³הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתפללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃

³Pedís, y no recibís, porque pedís mal, para gastar en vuestros deleites.

⁴הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃

⁴Adúlteros y adúlteras, ¿no sabéis que la amistad del mundo es enemistad con Dios? Cualquiera pues que quisiere ser amigo del mundo, se constituye enemigo de Dios.

⁵או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו׃

⁵¿Pensáis que la Escritura dice sin causa: Es espíritu que mora en nosotros codicia para envidia?

⁶וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן׃

⁶Mas él da mayor gracia. Por esto dice: Dios resiste á los soberbios, y da gracia á los humildes.

⁷לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מפניכם׃

⁷Someteos pues á Dios; resistid al diablo, y de vosotros huirá.

⁸קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב׃

⁸Allegaos á Dios, y él se allegará á vosotros. Pecadores, limpiad las manos; y vosotros de doblado ánimo, purificad los corazones.

⁹התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון׃

⁹Afligíos, y lamentad, y llorad. Vuestra risa se convierta en lloro, y vuestro gozo en tristeza.

¹⁰הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם׃

¹⁰Humillaos delante del Señor, y él os ensalzará.

¹¹אחי אל תחרפו איש את רעהו המחרף את רעהו ודן את אחיו הוא מחרף את התורה ודן את התורה ואם תדין את התורה אינך עשה התורה כי אם שפטה׃

¹¹Hermanos, no murmuréis los unos de los otros. El que murmura del hermano, y juzga á su hermano, este tal murmura de la ley, y juzga á la ley; pero si tú juzgas á la ley, no eres guardador de la ley, sino juez.

¹²אחד הוא המחקק אשר יכול להושיע ולאבד ומי אתה כי תדין את עמיתך׃

¹²Uno es el dador de la ley, que puede salvar y perder: ¿quién eres tú que juzgas á otro?

¹³הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר פלונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לסחר בה ולהרבות רוח׃

¹³Ea ahora, los que decís: Hoy y mañana iremos á tal ciudad, y estaremos allá un año, y compraremos mercadería, y ganaremos:

¹⁴ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃

¹⁴Y no sabéis lo que será mañana. Porque ¿qué es vuestra vida? Ciertamente es un vapor que se aparece por un poco de tiempo, y luego se desvanece.

¹⁵תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה׃

¹⁵En lugar de lo cual deberíais decir: Si el Señor quisiere, y si viviéremos, haremos esto ó aquello.

¹⁶עתה תתגאו בפחזותכם וכל גאוה אשר כזאת רעה היא׃

¹⁶Mas ahora os jactáis en vuestras soberbias. Toda jactancia semejante es mala.

¹⁷לכן היודע לעשות הטוב ולא יעשנו והיה בו חטא׃

¹⁷El pecado, pues, está en aquel que sabe hacer lo bueno, y no lo hace.