¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

¹Y ACONTECIO que entrando en casa de un príncipe de los Fariseos un sábado á comer pan, ellos le acechaban.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

²Y he aquí un hombre hidrópico estaba delante de él.

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

³Y respondiendo Jesús, habló á los doctores de la ley y á los Fariseos, diciendo: ¿Es lícito sanar en sábado?

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁴Y ellos callaron. Entonces él tomándole, le sanó, y despidióle.

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁵Y respondiendo á ellos dijo: ¿El asno ó el buey de cuál de vosotros caerá en algún pozo, y no lo sacará luego en día de sábado?

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁶Y no le podían replicar á estas cosas.

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁷Y observando cómo escogían los primeros asientos á la mesa, propuso una parábola á los convidados, diciéndoles:

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁸Cuando fueres convidado de alguno á bodas, no te sientes en el primer lugar, no sea que otro más honrado que tú esté por él convidado,

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

⁹Y viniendo el que te llamó á ti y á él, te diga: Da lugar á éste: y entonces comiences con vergüenza á tener el lugar último.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹⁰Mas cuando fueres convidado, ve, y siéntate en el postrer lugar; porque cuando viniere el que te llamó, te diga: Amigo, sube arriba: entonces tendrás gloria delante de los que juntamente se asientan á la mesa.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹¹Porque cualquiera que se ensalza, será humillado; y el que se humilla, será ensalzado.

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹²Y dijo también al que le había convidado: Cuando haces comida ó cena, no llames á tus amigos, ni á tus hermanos, ni á tus parientes, ni á vecinos ricos; porque también ellos no te vuelvan á convidar, y te sea hecha compensación.

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹³Mas cuando haces banquete, llama á los pobres, los mancos, los cojos, los ciegos;

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁴Y serás bienaventurado; porque no te pueden retribuir; mas te será recompensado en la resurrección de los justos.

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁵Y oyendo esto uno de los que juntamente estaban sentados á la mesa, le dijo: Bienaventurado el que comerá pan en el reino de los cielos.

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁶El entonces le dijo: Un hombre hizo una grande cena, y convido á muchos.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁷Y á la hora de la cena envió á su siervo á decir á los convidados: Venid, que ya está todo aparejado.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁸Y comenzaron todos á una á excusarse. El primero le dijo: He comprado una hacienda, y necesito salir y verla; te ruego que me des por excusado.

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

¹⁹Y el otro dijo: He comprado cinco yuntas de bueyes, y voy á probarlos; ruégote que me des por excusado.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²⁰Y el otro dijo: Acabo de casarme, y por tanto no puedo ir.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²¹Y vuelto el siervo, hizo saber estas cosas á su señor. Entonces enojado el padre de la familia, dijo á su siervo: Ve presto por las plazas y por las calles de la ciudad, y mete acá los pobres, los mancos, y cojos, y ciegos.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²²Y dijo el siervo: Señor, hecho es como mandaste, y aun hay lugar.

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²³Y dijo el señor al siervo: Ve por los caminos y por los vallados, y fuérza los á entrar, para que se llene mi casa.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁴Porque os digo que ninguno de aquellos hombres que fueron llamados, gustará mi cena.

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁵Y muchas gentes iban con él; y volviéndose les dijo:

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁶Si alguno viene á mí, y no aborrece á su padre, y madre, y mujer, é hijos, y hermanos, y hermanas, y aun también su vida, no puede ser mi discípulo.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷Y cualquiera que no trae su cruz, y viene en pos de mí, no puede ser mi discípulo.

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁸Porque ¿cuál de vosotros, queriendo edificar una torre, no cuenta primero sentado los gastos, si tiene lo que necesita para acabarla?

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

²⁹Porque después que haya puesto el fundamento, y no pueda acabarla, todos los que lo vieren, no comiencen á hacer burla de él,

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³⁰Diciendo: Este hombre comenzó á edificar, y no pudo acabar.

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³¹¿O cuál rey, habiendo de ir á hacer guerra contra otro rey, sentándose primero no consulta si puede salir al encuentro con diez mil al que viene contra él con veinte mil?

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³²De otra manera, cuando aun el otro está lejos, le ruega por la paz, enviándo le embajada.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³³Así pues, cualquiera de vosotros que no renuncia á todas las cosas que posee, no puede ser mi discípulo.

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁴Buena es la sal; mas si aun la sal fuere desvanecida, ¿con qué se adobará?

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

³⁵Ni para la tierra, ni para el muladar es buena; fuera la arrojan. Quien tiene oídos para oir, oiga.