¹ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

¹Y SE llegaban á él todos los publicanos y pecadores á oirle.

²וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

²Y murmuraban los Fariseos y los escribas, diciendo: Este á los pecadores recibe, y con ellos come.

³וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

³Y él les propuso esta parábola, diciendo:

⁴מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

⁴¿Qué hombre de vosotros, teniendo cien ovejas, si perdiere una de ellas, no deja las noventa y nueve en el desierto, y va á la que se perdió, hasta que la halle?

⁵והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

⁵Y hallada, la pone sobre sus hombros gozoso;

⁶ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

⁶Y viniendo á casa, junta á los amigos y á los vecinos, diciéndoles: Dadme el parabién, porque he hallado mi oveja que se había perdido.

⁷אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

⁷Os digo, que así habrá más gozo en el cielo de un pecador que se arrepiente, que de noventa y nueve justos, que no necesitan arrepentimiento.

⁸או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

⁸¿O qué mujer que tiene diez dracmas, si perdiere una dracma, no enciende el candil, y barre la casa, y busca con diligencia hasta hallarla?

⁹והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

⁹Y cuando la hubiere hallado, junta las amigas y las vecinas, diciendo: Dadme el parabién, porque he hallado la dracma que había perdido.

¹⁰כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

¹⁰Así os digo que hay gozo delante de los ángeles de Dios por un pecador que se arrepiente.

¹¹ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

¹¹Y dijo: Un hombre tenía dos hijos;

¹²ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

¹²Y el menor de ellos dijo á su padre: Padre, dame la parte de la hacienda que me pertenece: y les repartió la hacienda.

¹³ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

¹³Y no muchos días después, juntándolo todo el hijo menor, partió lejos á una provincia apartada; y allí desperdició su hacienda viviendo perdidamente.

¹⁴ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

¹⁴Y cuando todo lo hubo malgastado, vino una grande hambre en aquella provincia, y comenzóle á faltar.

¹⁵וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

¹⁵Y fué y se llegó á uno de los ciudadanos de aquella tierra, el cual le envió á su hacienda para que apacentase los puercos.

¹⁶ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

¹⁶Y deseaba henchir su vientre de las algarrobas que comían los puercos; mas nadie se las daba.

¹⁷וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

¹⁷Y volviendo en sí, dijo: ­Cuántos jornaleros en casa de mi padre tienen abundancia de pan, y yo aquí perezco de hambre!

¹⁸אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

¹⁸Me levantaré, é iré á mi padre, y le diré: Padre, he pecado contra el cielo y contra ti;

¹⁹ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

¹⁹Ya no soy digno de ser llamado tu hijo; hazme como á uno de tus jornaleros.

²⁰ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

²⁰Y levantándose, vino á su padre. Y como aun estuviese lejos, viólo su padre, y fué movido á misericordia, y corrió, y echóse sobre su cuello, y besóle.

²¹ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

²¹Y el hijo le dijo: Padre, he pecado contra el cielo, y contra ti, y ya no soy digno de ser llamado tu hijo.

²²ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

²²Mas el padre dijo á sus siervos: Sacad el principal vestido, y vestidle; y poned un anillo en su mano, y zapatos en sus pies.

²³והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

²³Y traed el becerro grueso, y matadlo, y comamos, y hagamos fiesta:

²⁴כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

²⁴Porque este mi hijo muerto era, y ha revivido; habíase perdido, y es hallado. Y comenzaron á regocijarse.

²⁵ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

²⁵Y su hijo el mayor estaba en el campo; el cual como vino, y llegó cerca de casa, oyó la sinfonía y las danzas;

²⁶ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

²⁶Y llamando á uno de los criados, preguntóle qué era aquello.

²⁷ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

²⁷Y él le dijo: Tu hermano ha venido; y tu padre ha muerto el becerro grueso, por haberle recibido salvo.

²⁸ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

²⁸Entonces se enojó, y no quería entrar. Salió por tanto su padre, y le rogaba que entrase.

²⁹ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

²⁹Mas él respondiendo, dijo al padre: He aquí tantos años te sirvo, no habiendo traspasado jamás tu mandamiento, y nunca me has dado un cabrito para gozarme con mis amigos:

³⁰ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

³⁰Mas cuando vino éste tu hijo, que ha consumido tu hacienda con rameras, has matado para él el becerro grueso.

³¹ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

³¹El entonces le dijo: Hijo, tú siempre estás conmigo, y todas mis cosas son tuyas.

³²אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃

³²Mas era menester hacer fiesta y holgar nos, porque este tu hermano muerto era, y ha revivido; habíase perdido, y es hallado.