¹וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה׃

¹Y OTRA vez entró en la sinagoga; y había allí un hombre que tenía una mano seca.

²ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

²Y le acechaban si en sábado le sanaría, para acusarle.

³ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃

³Entonces dijo al hombre que tenía la mano seca: Levántate en medio.

⁴ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃

⁴Y les dice: ¿Es lícito hacer bien en sábado, ó hacer mal? ¿salvar la vida, ó quitarla? Mas ellos callaban.

⁵ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃

⁵Y mirándolos alrededor con enojo, condoleciéndose de la ceguedad de su corazón, dice al hombre: Extiende tu mano. Y la extendió, y su mano fué restituída sana.

⁶והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו׃

⁶Entonces saliendo los Fariseos, tomaron consejo con los Herodianos contra él, para matarle.

⁷וישוע סר משם עם תלמידיו אל יד הים וילכו אחריו המון עם רב מן הגליל ומיהודה׃

⁷Mas Jesús se apartó á la mar con sus discípulos: y le siguió gran multitud de Galilea, y de Judea.

⁸ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו׃

⁸Y de Jerusalem, y de Idumea, y de la otra parte del Jordán. Y los de alrededor de Tiro y de Sidón, grande multitud, oyendo cuán grandes cosas hacía, vinieron á él.

⁹ויאמר אל תלמידיו כי יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו׃

⁹Y dijo á sus discípulos que le estuviese siempre apercibida la barquilla, por causa del gentío, para que no le oprimiesen.

¹⁰כי רפא לרבים עד כי התנפלו עליו כל המנגעים לנגע בו׃

¹⁰Porque había sanado á muchos; de manera que caían sobre él cuantos tenían plagas, por tocarle.

¹¹והרוחות הטמאות כראותן אתו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים׃

¹¹Y los espíritus inmundos, al verle, se postraban delante de él, y daban voces, diciendo: Tú eres el Hijo de Dios.

¹²ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃

¹²Mas él les reñía mucho que no le manifestasen.

¹³ויעל אל ההר ויקרא אל אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו׃

¹³Y subió al monte, y llamó á sí á los que él quiso; y vinieron á él.

¹⁴וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃

¹⁴Y estableció doce, para que estuviesen con él, y para enviarlos á predicar.

¹⁵והיה להם השלטן לרפא את התחלאים ולגרש את השדים׃

¹⁵Y que tuviesen potestad de sanar enfermedades, y de echar fuera demonios:

¹⁶ויכנה את שמעון בשם פטרוס׃

¹⁶A Simón, al cual puso por nombre Pedro;

¹⁷ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני רגוש הוא בני רעם׃

¹⁷Y á Jacobo, hijo de Zebedeo, y á Juan hermano de Jacobo; y les apellidó Boanerges, que es, Hijos del trueno;

¹⁸ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר תלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדי ואת שמעון הקני׃

¹⁸Y á Andrés, y á Felipe, y á Bartolomé, y á Mateo, y á Tomas, y á Jacobo hijo de Alfeo, y á Tadeo, y á Simón el Cananita,

¹⁹ואת יהודה איש קריות אשר גם מסרו׃

¹⁹Y á Judas Iscariote, el que le entregó. Y vinieron á casa.

²⁰ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי לא יכלו אף לאכל לחם׃

²⁰Y agolpóse de nuevo la gente, de modo que ellos ni aun podían comer pan.

²¹וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו׃

²¹Y como lo oyeron los suyos, vinieron para prenderle: porque decían: Está fuera de sí.

²²והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל זבוב נכנס בו ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים׃

²²Y los escribas que habían venido de Jerusalem, decían que tenía á Beelzebub, y que por el príncipe de los demonios echaba fuera los demonios.

²³ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן׃

²³Y habiéndolos llamado, les decía en parábolas: ¿Cómo puede Satanás echar fuera á Satanás?

²⁴ואם נחלקה ממלכה על עצמה לא תוכל לעמד הממלכה ההיא׃

²⁴Y si algún reino contra sí mismo fuere dividido, no puede permanecer el tal reino.

²⁵ובית אם נחלק על עצמו לא יוכל לעמד הבית ההוא׃

²⁵Y si alguna casa fuere dividida contra sí misma, no puede permanecer la tal casa.

²⁶ואם השטן יתקומם אל עצמו ונחלק לא יוכל לעמד כי בא קצו׃

²⁶Y si Satanás se levantare contra sí mismo, y fuere dividido, no puede permanecer; antes tiene fin.

²⁷אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו׃

²⁷Nadie puede saquear las alhajas del valiente entrando en su casa, si antes no atare al valiente y entonces saqueará su casa.

²⁸אמן אמר אני לכם כי כל החטאים יסלחו לבני אדם וכל הגדופים אשר יגדפו׃

²⁸De cierto os digo que todos los pecados serán perdonados á los hijos de los hombres, y las blasfemias cualesquiera con que blasfemaren;

²⁹אך המגדף את רוח הקדש אין לו סליחה לעולם כי יאשם בעונו לנצח׃

²⁹Mas cualquiera que blasfemare contra el Espíritu Santo, no tiene jamás perdón, mas está expuesto á eterno juicio.

³⁰כי המה אמרו רוח טמאה בו׃

³⁰Porque decían: Tiene espíritu inmundo.

³¹ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו׃

³¹Vienen después sus hermanos y su madre, y estando fuera, enviaron á él llamándole.

³²והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך׃

³²Y la gente estaba sentada alrededor de él, y le dijeron: He aquí, tu madre y tus hermanos te buscan fuera.

³³ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי׃

³³Y él les respondió, diciendo: ¿Quién es mi madre y mis hermanos?

³⁴ויבט סביב אל הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי׃

³⁴Y mirando á los que estaban sentados alrededor de él, dijo: He aquí mi madre y hermanos.

³⁵כי כל אשר יעשה רצון האלהים הוא אחי ואחותי ואמי׃

³⁵Porque cualquiera que hiciere la voluntad de Dios, éste es mi hermano, y mi hermana, y mi madre.