¹וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃

¹Y OTRA vez comenzó á enseñar junto á la mar, y se juntó á él mucha gente; tanto, que entrándose él en un barco, se sentó en la mar: y toda la gente estaba en tierra junto á la mar.

²וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃

²Y les enseñaba por parábolas muchas cosas, y les decía en su doctrina:

³שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃

³Oid: He aquí, el sembrador salió á sembrar.

⁴ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃

⁴Y aconteció sembrando, que una parte cayó junto al camino; y vinieron las aves del cielo, y la tragaron.

⁵ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃

⁵Y otra parte cayó en pedregales, donde no tenía mucha tierra; y luego salió, porque no tenía la tierra profunda:

⁶ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃

⁶Mas salido el sol, se quemó; y por cuanto no tenía raíz, se secó.

⁷ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃

⁷Y otra parte cayó en espinas; y subieron las espinas, y la ahogaron, y no dió fruto.

⁸ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃

⁸Y otra parte cayó en buena tierra, y dió fruto, que subió y creció: y llevó uno á treinta, y otro á sesenta, y otro á ciento.

⁹ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

⁹Entonces les dijo: El que tiene oídos para oir, oiga.

¹⁰ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃

¹⁰Y cuando estuvo solo, le preguntaron los que estaban cerca de él con los doce, sobre la parábola.

¹¹ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃

¹¹Y les dijo: A vosotros es dado saber el misterio del reino de Dios; mas á los que están fuera, por parábolas todas las cosas;

¹²למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃

¹²Para que viendo, vean y no echen de ver; y oyendo, oigan y no entiendan: porque no se conviertan, y les sean perdonados los pecados.

¹³ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃

¹³Y les dijo: ¿No sabéis esta parábola? ¿Cómo, pues, entenderéis todas las parábolas?

¹⁴הזרע הוא זרע את הדבר׃

¹⁴El que siembra es el que siembra la palabra.

¹⁵ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃

¹⁵Y éstos son los de junto al camino: en los que la palabra es sembrada: mas después que la oyeron, luego viene Satanás, y quita la palabra que fué sembrada en sus corazones.

¹⁶וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃

¹⁶Y asimismo éstos son los que son sembrados en pedregales: los que cuando han oído la palabra, luego la toman con gozo;

¹⁷אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃

¹⁷Mas no tienen raíz en sí, antes son temporales, que en levantándose la tribulación ó la persecución por causa de la palabra, luego se escandalizan.

¹⁸והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃

¹⁸Y éstos son los que son sembrados entre espinas: los que oyen la palabra;

¹⁹ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃

¹⁹Mas los cuidados de este siglo, y el engaño de las riquezas, y las codicias que hay en las otras cosas, entrando, ahogan la palabra, y se hace infructuosa.

²⁰ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃

²⁰Y éstos son los que fueron sembrados en buena tierra: los que oyen la palabra, y la reciben, y hacen fruto, uno á treinta, otro á sesenta, y otro á ciento.

²¹ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃

²¹También les dijo: ¿Tráese la antorcha para ser puesta debajo del almud, ó debajo de la cama? ¿No es para ser puesta en el candelero?

²²כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃

²²Porque no hay nada oculto que no haya de ser manifestado, ni secreto que no haya de descubrirse.

²³כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

²³Si alguno tiene oídos para oir, oiga.

²⁴ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃

²⁴Les dijo también: Mirad lo que oís: con la medida que medís, os medirán otros, y será añadido á vosotros los que oís.

²⁵כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃

²⁵Porque al que tiene, le será dado; y al que no tiene, aun lo que tiene le será quitado.

²⁶ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃

²⁶Decía más: Así es el reino de Dios, como si un hombre echa simiente en la tierra;

²⁷וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃

²⁷Y duerme, y se levanta de noche y de día, y la simiente brota y crece como él no sabe.

²⁸כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃

²⁸Porque de suyo fructifica la tierra, primero hierba, luego espiga, después grano lleno en la espiga;

²⁹וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃

²⁹Y cuando el fruto fuere producido, luego se mete la hoz, porque la siega es llegada.

³⁰ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃

³⁰Y decía: ¿A qué haremos semejante el reino de Dios? ¿ó con qué parábola le compararemos?

³¹כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃

³¹Es como el grano de mostaza, que, cuando se siembra en tierra, es la más pequeña de todas las simientes que hay en la tierra;

³²ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃

³²Mas después de sembrado, sube, y se hace la mayor de todas las legumbres, y echa grandes ramas, de tal manera que las aves del cielo puedan morar bajo su sombra.

³³ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃

³³Y con muchas tales parábolas les hablaba la palabra, conforme á lo que podían oir.

³⁴ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃

³⁴Y sin parábola no les hablaba; mas á sus discípulos en particular declaraba todo.

³⁵ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃

³⁵Y les dijo aquel día cuando fué tarde: Pasemos de la otra parte.

³⁶ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃

³⁶Y despachando la multitud, le tomaron como estaba, en el barco; y había también con él otros barquitos.

³⁷ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃

³⁷Y se levantó una grande tempestad de viento, y echaba las olas en el barco, de tal manera que ya se henchía.

³⁸והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃

³⁸Y él estaba en la popa, durmiendo sobre un cabezal, y le despertaron, y le dicen: ¿Maestro, no tienes cuidado que perecemos?

³⁹ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃

³⁹Y levantándose, increpó al viento, y dijo á la mar: Calla, enmudece. Y cesó el viento, y fué hecha grande bonanza.

⁴⁰ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃

⁴⁰Y á ellos dijo: ¿Por qué estáis así amedrentados? ¿Cómo no tenéis fe?

⁴¹וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃

⁴¹Y temieron con gran temor, y decían el uno al otro. ¿Quién es éste, que aun el viento y la mar le obedecen?