¹אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃

¹ENTONCES llegaron á Jesús ciertos escribas y Fariseos de Jerusalem, diciendo:

²ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃

²¿Por qué tus discípulos traspasan la tradición de los ancianos? porque no se lavan las manos cuando comen pan.

³ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃

³Y él respondiendo, les dijo: ¿Por qué también vosotros traspasáis el mandamiento de Dios por vuestra tradición?

⁴כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

⁴Porque Dios mandó, diciendo: Honra al padre y á la madre, y, El que maldijere al padre ó á la madre, muera de muerte.

⁵ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃

⁵Mas vosotros decís: Cualquiera que dijere al padre ó á la madre: Es ya ofrenda mía á Dios todo aquello con que pudiera valerte;

⁶ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃

⁶No deberá honrar á su padre ó á su madre con socorro. Así habéis invalidado el mandamiento de Dios por vuestra tradición.

⁷חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃

⁷Hipócritas, bien profetizó de vosotros Isaías, diciendo:

⁸העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁸Este pueblo de labios me honra; Mas su corazón lejos está de mí.

⁹ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁹Mas en vano me honran, Enseñando doctrinas y mandamientos de hombres.

¹⁰ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃

¹⁰Y llamando á sí las gentes, les dijo: Oid, y entended:

¹¹לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃

¹¹No lo que entra en la boca contamina al hombre; mas lo que sale de la boca, esto contamina al hombre.

¹²ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃

¹²Entonces llegándose sus discípulos, le dijeron: ¿Sabes que los Fariseos oyendo esta palabra se ofendieron?

¹³ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃

¹³Mas respondiendo él, dijo: Toda planta que no plantó mi Padre celestial, será desarraigada.

¹⁴הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃

¹⁴Dejadlos: son ciegos guías de ciegos; y si el ciego guiare al ciego, ambos caerán en el hoyo.

¹⁵ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃

¹⁵Y respondiendo Pedro, le dijo: Decláranos esta parábola.

¹⁶ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃

¹⁶Y Jesús dijo: ¿Aun también vosotros sois sin entendimiento?

¹⁷העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃

¹⁷¿No entendéis aún, que todo lo que entra en la boca, va al vientre, y es echado en la letrina?

¹⁸אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃

¹⁸Mas lo que sale de la boca, del corazón sale; y esto contamina al hombre.

¹⁹כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃

¹⁹Porque del corazón salen los malos pensamientos, muertes, adulterios, fornicaciones, hurtos, falsos testimonios, blasfemias.

²⁰אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃

²⁰Estas cosas son las que contaminan al hombre: que comer con las manos por lavar no contamina al hombre.

²¹ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃

²¹Y saliendo Jesús de allí, se fué á las partes de Tiro y de Sidón.

²²והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃

²²Y he aquí una mujer Cananea, que había salido de aquellos términos, clamaba, diciéndole: Señor, Hijo de David, ten misericordia de mí; mi hija es malamente atormentada del demonio.

²³והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃

²³Mas él no le respondió palabra. Entonces llegándose sus discípulos, le rogaron, diciendo: Despáchala, pues da voces tras nosotros.

²⁴ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃

²⁴Y él respondiendo, dijo: No soy enviado sino á las ovejas perdidas de la casa de Israel.

²⁵והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃

²⁵Entonces ella vino, y le adoró, diciendo: Señor socórreme.

²⁶ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁶Y respondiendo él, dijo: No es bien tomar el pan de los hijos, y echarlo á los perrillos.

²⁷ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃

²⁷Y ella dijo: Sí, Señor; mas los perrillos comen de las migajas que caen de la mesa de sus señores.

²⁸ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃

²⁸Entonces respondiendo Jesús, dijo: Oh mujer, grande es tu fe; sea hecho contigo como quieres. Y fué sana su hija desde aquella hora.

²⁹ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃

²⁹Y partido Jesús de allí, vino junto al mar de Galilea: y subiendo al monte, se sentó allí.

³⁰ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃

³⁰Y llegaron á él muchas gentes, que tenían consigo cojos, ciegos, mudos, mancos, y otros muchos enfermos: y los echaron á los pies de Jesús, y los sanó:

³¹ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

³¹De manera que se maravillaban las gentes, viendo hablar los mudos, los mancos sanos, andar los cojos, y ver los ciegos: y glorificaron al Dios de Israel.

³²ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃

³²Y Jesús llamando á sus discípulos, dijo: Tengo lástima de la gente, que ya hace tres días que perseveran conmigo, y no tienen qué comer; y enviarlos ayunos no quiero, porque no desmayen en el camino.

³³ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃

³³Entonces sus discípulos le dicen: ¿Dónde tenemos nosotros tantos panes en el desierto, que hartemos á tan gran compañía?

³⁴ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃

³⁴Y Jesús les dice: ¿Cuántos panes tenéis? Y ellos dijeron: Siete, y unos pocos pececillos.

³⁵ויצו את המון העם לשבת לארץ׃

³⁵Y mandó á las gentes que se recostasen sobre la tierra.

³⁶ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃

³⁶Y tomando los siete panes y los peces, haciendo gracias, partió y dió á sus discípulos; y los discípulos á la gente.

³⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃

³⁷Y comieron todos, y se hartaron: y alzaron lo que sobró de los pedazos, siete espuertas llenas.

³⁸והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

³⁸Y eran los que habían comido, cuatro mil hombres, sin las mujeres y los niños.

³⁹וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃

³⁹Entonces, despedidas las gentes, subió en el barco: y vino á los términos de Magdalá.