¹ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים׃

¹Ty jag vill säga eder detta, mina bröder: Våra fäder voro alla under molnskyn och gingo alla genom havet;

²וכלם נטבלו למשה בענן ובים׃

²alla blevo de i molnskyn och i havet döpta till Moses;

³וכלם אכלם מאכל אחד רוחני׃

³alla åto de samma andliga mat,

⁴וכלם שתו משקה אחד רוחני כי שתו מן הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה המשיח׃

⁴och alla drucko de samma andliga dryck -- de drucko nämligen ur en andlig klippa, som åtföljde dem, och den klippan var Kristus.

⁵אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר׃

⁵Men de flesta av dem hade Gud icke behag till; de blevo ju nedgjorda i öknen.

⁶וכל זאת היתה לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם המה׃

⁶Detta skedde oss till en varnagel, för att vi icke skulle hava begärelse till det onda, såsom de hade begärelse därtill.

⁷ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃

⁷Ej heller skolen I bliva avgudadyrkare, såsom somliga av dem blevo; så är ju skrivet: »Folket satte sig ned till att äta och dricka, och därpå stodo de upp till all leka.»

⁸ולא נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש׃

⁸Låtom oss icke heller bedriva otukt, såsom somliga av dem gjorde, varför ock tjugutre tusen föllo på en enda dag.

⁹ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים׃

⁹Låtom oss icke heller fresta Kristus, såsom somliga av dem gjorde, varför de ock blevo dödade av ormarna.

¹⁰גם לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית׃

¹⁰Knorren icke heller, såsom somliga av dem gjorde, varför de ock blevo dödade av »Fördärvaren».

¹¹כל זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר הגיעו אלינו קצי העולמים׃

¹¹Men detta vederfors dem för att tjäna till en varnagel, och det blev upptecknat till lärdom för oss, som hava tidernas ände inpå oss.

¹²לכן החשב שהוא נצב ירא פן יפול׃

¹²Därför, den som menar sig stå, han må se till, att han icke faller.

¹³עדין לא בא עליכם נסיון אחר בלתי אם נסיון בני אדם כי נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם יתן עם הנסיון גם תוצאתיו כדי שתוכלו שאת׃

¹³Inga andra frestelser hava mött eder än sådana som vanligen möta människor. Och Gud är trofast; han skall icke tillstädja att I bliven frestade över eder förmåga, utan när han låter frestelsen komma, skall han ock bereda en utväg därur, så att I kunnen härda ut i den.

¹⁴על כן חביבי נוסו מעבודת אלילים׃

¹⁴Alltså, mina älskade, undflyn avgudadyrkan.

¹⁵כמו אל נבונים מדבר אנכי ושפטו אתם את אשר אמר׃

¹⁵Jag säger detta till eder såsom till förståndiga människor; själva mån I döma om det som jag säger.

¹⁶כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם המשיח והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף המשיח׃

¹⁶Välsignelsens kalk, över vilken vi uttala välsignelsen, är icke den en delaktighet av Kristi blod? Brödet, som vi bryta, är icke det en delaktighet av Kristi kropp?

¹⁷כי לחם אחד הוא לכן גם נוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד׃

¹⁷Eftersom det är ett enda bröd, så äro vi, fastän många, en enda kropp, ty alla få vi vår del av detta ena bröd.

¹⁸ראו את ישראל לפי הבשר הלא אכלי הזבחים חברי המזבח המה׃

¹⁸Sen på det lekamliga Israel: äro icke de som äta av offren delaktiga i altaret?

¹⁹ועתה מה אמר היש ממש באליל אם יש ממש בזבחי אלילים׃

¹⁹Vad vill jag då säga härmed? Månne att avgudaofferskött är någonting, eller att en avgud är någonting?

²⁰אלא את אשר יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים׃

²⁰Nej, det vill jag säga, att vad hedningarna offra, det offra de åt onda andar och icke åt Gud; och jag vill icke att I skolen hava någon gemenskap med de onda andarna.

²¹לא תוכלו לשתות יחד כוס אדנינו וגם כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל שלחן אדנינו וגם אל שלחן השדים׃

²¹I kunnen icke dricka Herrens kalk och tillika onda andars kalk; I kunnen icke hava del i Herrens bord och tillika i onda andars bord.

²²הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו׃

²²Eller vilja vi reta Herren? Äro då vi starkare än han?

²³הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה׃

²³»Allt är lovligt»; ja, men icke allt är nyttigt. »Allt är lovligt»; ja, men icke allt uppbygger.

²⁴איש איש אל יבקש את תועלת עצמו כי אם את תועלת רעהו׃

²⁴Ingen söke sitt eget bästa, utan envar den andres.

²⁵כל הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל תחקרו מפני מכשל הלב׃

²⁵Allt som säljes i köttboden mån I äta; I behöven icke för samvetets skull göra någon undersökning därom.

²⁶כי ליהוה הארץ ומלואה׃

²⁶Ty »jorden är Herrens, och allt vad därpå är».

²⁷ואם יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר ישימו לפניכם ואל תחקרו מפני מכשול הלב׃

²⁷Om någon av dem som icke äro troende bjuder eder till sig och I viljen gå till honom, så mån I äta av allt som sättes fram åt eder; I behöven icke för samvetets skull göra någon undersökning därom.

²⁸ואיש כי יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי ליהוה הארץ ולמואה׃

²⁸Men om någon då säger till eder: »Detta är offerkött», så skolen I avhålla eder från att äta, för den mans skull, som gav saken till känna, och för samvetets skull --

²⁹והלב אשר אני אמר לא לבך כי אם לב רעך כי למה זה תשפט חרותי על ידי לב האחר׃

²⁹jag menar icke ditt eget samvete, utan den andres; ty varför skulle jag låta min frihet dömas av en annans samvete?

³⁰ואם אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על הדבר אשר אני מודה עליו׃

³⁰Om jag äter därav med tacksägelse, varför skulle jag då bliva smädad för det som jag tackar Gud för?

³¹לכן אם תאכלו או אם תשתו או כל אשר תעשו את הכל עשו לכבוד אלהים׃

³¹Alltså, vare sig I äten eller dricken, eller vadhelst annat I gören, så gören allt till Guds ära.

³²ואל תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת אלהים׃

³²Bliven icke för någon till en stötesten, varken för judar eller för greker eller för Guds församling;

³³כאשר גם אנכי מבקש להיות רצוי לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי אם של הרבים למען יושעו׃

³³varen såsom jag, som i alla stycken fogar mig efter alla och icke söker min egen nytta, utan de mångas, för att de skola bliva frälsta.