¹ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

¹Då tänkte Gud på Noa och på alla de vilda djur och alla de boskapsdjur som voro med honom i arken. Och Gud lät en vind gå fram över jorden, så att vattnet sjönk undan;

²ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

²och djupets källor och himmelens fönster tillslötos, och regnet från himmelen upphörde.

³וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

³Och vattnet vek bort ifrån jorden mer och mer; efter hundra femtio dagar begynte vattnet avtaga.

⁴ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

⁴Och i sjunde månaden, på sjuttonde dagen i månaden, stannade arken på Ararats berg.

⁵והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

⁵Och vattnet avtog mer och mer intill tionde månaden. I tionde månaden, på första dagen i månaden, blevo bergstopparna synliga.

⁶ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

⁶Och efter fyrtio dagar öppnade Noa fönstret som han hade gjort på arken,

⁷וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

⁷och lät en korp flyga ut; denne flög fram och åter, till dess vattnet hade torkat bort ifrån jorden.

⁸וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

⁸Sedan lät han en duva flyga ut, för att få se om vattnet hade sjunkit undan från marken.

⁹ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

⁹Men duvan fann ingen plats där hon kunde vila sin fot, utan kom tillbaka till honom i arken, ty vatten betäckte hela jorden. Då räckte han ut sin hand och tog henne in till sig i arken.

¹⁰ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

¹⁰Sedan väntade han ännu ytterligare sju dagar och lät så duvan än en gång flyga ut ur arken.

¹¹ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

¹¹Och duvan kom till honom mot aftonen, och se, då hade hon ett friskt olivlöv i sin näbb. Då förstod Noa att vattnet hade sjunkit undan från jorden.

¹²וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

¹²Men han väntade ännu ytterligare sju dagar och lät så duvan åter flyga ut; då kom hon icke mer tillbaka till honom.

¹³ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

¹³I det sexhundraförsta året, i första månaden, på första dagen i månaden, hade vattnet sinat bort ifrån jorden. Då tog Noa av taket på arken och såg nu att marken var fri ifrån vatten.

¹⁴ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

¹⁴Och i andra månaden, på tjugusjunde dagen i månaden, var jorden alldeles torr.

¹⁵וידבר אלהים אל נח לאמר׃

¹⁵Då talade Gud till Noa och sade:

¹⁶צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

¹⁶»Gå ut ur arken med din hustru och dina söner och dina söners hustrur.

¹⁷כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

¹⁷Alla djur som du har hos dig, vad slags kött det vara må, både fåglar och fyrfotadjur och alla kräldjur som röra sig på jorden, skall du låta gå ut med dig, för att de må växa till på jorden och vara fruktsamma och föröka sig på jorden.»

¹⁸ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

¹⁸Så gick då Noa ut med sina söner och sin hustru och sina söners hustrur.

¹⁹כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

¹⁹Och alla fyrfotadjur, alla kräldjur och alla fåglar, alla slags djur som röra sig på jorden, gingo ut ur arken, efter sina släkten.

²⁰ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

²⁰Och Noa byggde ett altare åt HERREN och tog av alla rena fyrfotadjur och av alla rena fåglar och offrade brännoffer på altaret.

²¹וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

²¹När HERREN kände den välbehagliga lukten, sade han vid sig själv: »Jag skall härefter icke mer förbanna marken för människans skull, eftersom ju människans hjärtas uppsåt är ont allt ifrån ungdomen. Och jag skall härefter icke mer dräpa allt levande, såsom jag nu har gjort.

²²עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

²²Så länge jorden består, skola härefter sådd och skörd, köld och värme, sommar och vinter, dag och natt aldrig upphöra.»