¹ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ׃

¹Och Gud välsignade Noa och hans söner och sade till dem: »Varen fruktsamma och föröken eder, och uppfyllen jorden.

²ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו׃

²Och må fruktan och förskräckelse för eder komma över alla djur på jorden och alla fåglar under himmelen; jämte allt som krälar på marken och alla fiskar i havet vare de givna i eder hand.

³כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל׃

³Allt som rör sig och har liv skolen I hava till föda; såsom jag har givit eder gröna örter, så giver jag eder allt detta.

⁴אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃

⁴Kött som har i sig sin själ, det är sitt blod, skolen I dock icke äta.

⁵ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם׃

⁵Men edert eget blod, vari eder själ är, skall jag utkräva. Jag skall utkräva det av vilket djur det vara må. Jag skall ock av den ena människan utkräva den andres själ;

⁶שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם׃

⁶den som utgjuter människoblod, hans blod skall av människor bliva utgjutet, ty Gud har gjort människan till sin avbild.

⁷ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה׃

⁷Och varen I fruktsamma och föröken eder; växen till på jorden och föröken eder på den.»

⁸ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר׃

⁸Ytterligare sade Gud till Noa och till hans söner med honom:

⁹ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם׃

⁹»Se, jag vill upprätta ett förbund med eder, och med edra efterkommande efter eder,

¹⁰ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃

¹⁰och med alla levande varelser som I haven hos eder: fåglar, boskapsdjur och alla vilda djur hos eder, alla jordens djur som hava gått ut ur arken.

¹¹והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃

¹¹Jag vill upprätta ett förbund med eder: härefter skall icke mer ske att allt kött utrotas genom flodens vatten; ingen flod skall mer komma och fördärva jorden.»

¹²ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃

¹²Och Gud sade: »Detta skall vara tecknet till det förbund som jag gör mellan mig och eder, jämte alla levande varelser hos eder, för eviga tider:

¹³את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃

¹³min båge sätter jag i skyn; den skall vara tecknet till förbundet mellan mig och jorden.

¹⁴והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׃

¹⁴Och när jag härefter låter skyar stiga upp över jorden och bågen då synes i skyn,

¹⁵וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר׃

¹⁵skall jag tänka på det förbund som har blivit slutet mellan mig och eder, jämte alla levande varelser, vad slags kött det vara må; och vattnet skall då icke mer bliva en flod som fördärvar allt kött.

¹⁶והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ׃

¹⁶När alltså bågen synes i skyn och jag ser på den, skall jag tänka på det eviga förbund som har blivit slutet mellan Gud och alla levande varelser, vad slags kött det vara må på jorden.»

¹⁷ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ׃

¹⁷Så sade nu Gud till Noa: »Detta skall vara tecknet till det förbund som jag har upprättat mellan mig och allt kött på jorden.»

¹⁸ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃

¹⁸Noas söner, som gingo ut ur arken, voro Sem, Ham och Jafet; men Ham var Kanaans fader.

¹⁹שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ׃

¹⁹Dessa tre voro Noas söner och från dessa hava alla jordens folk utgrenat sig.

²⁰ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃

²⁰Och Noa var en åkerman och var den förste som planterade en vingård.

²¹וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃

²¹Men när han drack av vinet, blev han drucken och låg blottad i sitt tält.

²²וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ׃

²²Och Ham, Kanaans fader, såg då sin faders blygd och berättade det för sina båda bröder, som voro utanför.

²³ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃

²³Men Sem och Jafet togo en mantel och lade den på sina skuldror, båda tillsammans, och gingo så baklänges in och täckte över sin faders blygd; de höllo därvid sina ansikten bortvända, så att de icke sågo sin faders blygd.

²⁴וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

²⁴När sedan Noa vaknade upp från ruset och fick veta vad hans yngste son hade gjort honom, sade han:

²⁵ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃

²⁵»Förbannad vare Kanaan, en trälars träl vare han åt sina bröder!»

²⁶ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃

²⁶Ytterligare sade han: »Välsignad vare HERREN, Sems Gud, och Kanaan vare deras träl!

²⁷יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו׃

²⁷Gud utvidge Jafet, han tage sin boning i Sems hyddor, och Kanaan vare deras träl.»

²⁸ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃

²⁸Och Noa levde efter floden tre hundra femtio år;

²⁹ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃

²⁹alltså blev Noas hela ålder nio hundra femtio år; därefter dog han.