¹ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ׃

¹Före påskhögtiden hände sig detta. Jesus visste att stunden var kommen för honom att gå bort ifrån denna världen till Fadern; och såsom han allt hittills hade älskat sina egna här i världen, så gav han dem nu ett yttersta bevis på sin kärlek.

²ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו׃

²De höllo nu aftonmåltid, och djävulen hade redan ingivit Judas Iskariot, Simons son, i hjärtat att förråda Jesus.

³וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב׃

³Och Jesus visste att Fadern hade givit allt i hans händer, och att han hade gått ut från Gud och skulle gå till Gud.

⁴ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה׃

⁴Men han stod upp från måltiden och lade av sig överklädnaden och tog en linneduk och band den om sig.

⁵ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה׃

⁵Sedan slog han vatten i ett bäcken och begynte två lärjungarnas fötter och torkade dem med linneduken som han hade bundit om sig.

⁶ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי׃

⁶Så kom han till Simon Petrus. Denne sade då till honom: »Herre, skulle du två mina fötter?»

⁷ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע׃

⁷Jesus svarade och sade till honom: »Vad jag gör förstår du icke nu, men framdeles skall du fatta det.»

⁸ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי׃

⁸Petrus sade till honom: »Aldrig någonsin skall du två mina fötter!» Jesus svarade honom: »Om jag icke tvår dig, så har du ingen del med mig.»

⁹ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי׃

⁹Då sade Simon Petrus till honom: »Herre, icke allenast mina fötter, utan ock händer och huvud!»

¹⁰ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם׃

¹⁰Jesus svarade honom: »Den som är helt tvagen, han behöver allenast två fötterna; han är ju i övrigt hel och hållen ren. Så ären ock I rena -- dock icke alla.»

¹¹כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים׃

¹¹Han visste nämligen vem det var som skulle förråda honom; därför sade han att de icke alla voro rena.

¹²ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם׃

¹²Sedan han nu hade tvagit deras fötter och tagit på sig överklädnaden och åter lagt sig ned vid bordet, sade han till dem: »Förstån I vad jag har gjort med eder?

¹³אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא׃

¹³I kallen mig 'Mästare' och 'Herre', och I säger rätt, ty jag är så.

¹⁴לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו׃

¹⁴Har nu jag, eder Herre och Mästare, tvagit edra fötter, så ären ock I pliktiga att två varandras fötter.

¹⁵כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם׃

¹⁵Jag har ju givit eder ett föredöme, för att I skolen göra såsom jag har gjort mot eder.

¹⁶אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו׃

¹⁶Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Tjänaren är icke förmer än sin herre, ej heller sändebudet förmer än den som har sänt honom.

¹⁷אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו׃

¹⁷Då I veten detta, saliga ären I, om I ock gören det.

¹⁸לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃

¹⁸Jag talar icke om eder alla; jag vet vilka jag har utvalt. Men detta skriftens ord skulle ju fullbordas: 'Den som åt mitt bröd, han lyfte mot mig sin häl.'

¹⁹מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא׃

¹⁹Redan nu, förrän det sker, säger jag eder det, för att I, när det har skett, skolen tro att jag är den jag är.

²⁰אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי׃

²⁰Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Den som tager emot den jag sänder, han tager emot mig; och den som tager emot mig, han tager emot honom som har sänt mig.»

²¹ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני׃

²¹När Jesus hade sagt detta, blev han upprörd i sin ande och betygade och sade: »Sannerligen, sannerligen säger jag eder: En av eder skall förråda mig.»

²²ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר׃

²²Då sågo lärjungarna på varandra och undrade vilken han talade om.

²³ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו׃

²³Nu var där bland lärjungarna en som låg till bords invid Jesu bröst, den lärjunge som Jesus älskade.

²⁴וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו׃

²⁴Åt denne gav då Simon Petrus ett tecken och sade till honom: »Säg vilken det är som han talar om.»

²⁵ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא׃

²⁵Han lutade sig då mot Jesu bröst och frågade honom: »Herre, vilken är det?»

²⁶ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות׃

²⁶Då svarade Jesus: »Det är den åt vilken jag räcker brödstycket som jag nu doppar.» Därvid doppade han brödstycket och räckte det åt Judas, Simon Iskariots son.

²⁷ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה׃

²⁷Då, när denne hade tagit emot brödstycket, for Satan in i honom. Och Jesus sade till honom: »Gör snart vad du gör.»

²⁸ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת׃

²⁸Men ingen av dem som lågo där till bords förstod varför han sade detta till honom.

²⁹כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה׃

²⁹Ty eftersom Judas hade penningpungen om hand, menade några att Jesus hade velat säga till honom: »Köp vad vi behöva till högtiden», eller ock att han hade tillsagt honom att giva något åt de fattiga.

³⁰והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה׃

³⁰Då han nu hade tagit emot brödstycket, gick han strax ut; och det var natt.

³¹הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו׃

³¹Och när han hade gått ut, sade Jesus: »Nu är Människosonen förhärligad, och Gud är förhärligad i honom.

³²אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו׃

³²Är nu Gud förhärligad i honom, så skall ock Gud förhärliga honom i sig själv, och han skall snart förhärliga honom.

³³בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה׃

³³Kära barn, allenast en liten tid är jag ännu hos eder; I skolen sedan söka efter mig, men det som jag sade till judarna: 'Dit jag går, dit kunnen I icke komma', detsamma säger jag nu ock till eder.

³⁴מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון׃

³⁴Ett nytt bud giver jag eder, att I skolen älska varandra; ja, såsom jag har älskat eder, så skolen ock I älska varandra.

³⁵בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם׃

³⁵Om I haven kärlek inbördes, så skola alla därav förstå att I ären mina lärjungar.»

³⁶ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי׃

³⁶Då frågade Simon Petrus honom: »Herre, vart går du?» Jesus svarade: »Dit jag går, dit kan du icke nu följa mig; men framdeles skall du följa mig.»

³⁷ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן׃

³⁷Petrus sade till honom: »Herre, varför kan jag icke följa dig nu? Mitt liv vill jag giva för dig.»

³⁸ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

³⁸Jesus svarade: »Ditt liv vill du giva för mig? Sannerligen, sannerligen säger jag dig: Hanen skall icke gala, förrän du tre gånger har förnekat mig.»