¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

¹När han på en sabbat hade kommit in till en av de förnämligaste fariséerna för att intaga en måltid, hände sig, medan man där vaktade på honom,

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

²att en vattusiktig man kom dit och stod framför honom.

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

³Då tog Jesus till orda och sade till de lagkloke och fariséerna: »Är det lovligt att bota sjuka på sabbaten, eller är det icke lovligt?»

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁴Men de tego. Då tog han mannen vid handen och gjorde honom frisk och lät honom gå.

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁵Sedan sade han till dem: »Om någon av eder har en åsna eller en oxe som faller i en brunn, går han icke då strax och drager upp den, jämväl på sabbatsdagen?»

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁶Och de förmådde icke svara något härpå.

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁷Då han nu märkte huru gästerna utvalde åt sig de främsta platserna, framställde han för dem en liknelse; han sade till dem:

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁸»När du av någon har blivit bjuden till bröllop, så tag icke den främsta platsen vid bordet. Ty kanhända finnes bland gästerna någon som är mer ansedd än du,

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

⁹och då kommer till äventyrs den som har bjudit både dig och honom och säger till dig: 'Giv plats åt denne'; och så måste du med skam intaga den nedersta platsen.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹⁰Nej, när du har blivit bjuden, så gå och tag den nedersta platsen vid bordet. Ty det kan då hända att den som har bjudit dig säger till dig, när han kommer: 'Min vän, stig högre upp.' Då vederfares dig heder inför alla de andra bordsgästerna.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹¹Ty var och en som upphöjer sig, han skall bliva förödmjukad, och den som ödmjukar sig, han skall bliva upphöjd.»

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹²Han sade ock till den som hade bjudit honom: »När du gör ett gästabud, på middagen eller på aftonen, så inbjud icke dina vänner eller dina bröder eller dina fränder, ej heller rika grannar, så att de bjuda dig igen och du därigenom får vedergällning.

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹³Nej, när du gör gästabud, så bjud fattiga, krymplingar, halta, blinda.

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁴Salig är du då; ty eftersom de icke förmå vedergälla dig, skall du få din vedergällning vid de rättfärdigas uppståndelse.»

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁵Då nu en av de andra vid bordet hörde detta, sade denne till honom: »Salig är den som får bliva bordsgäst i Guds rike!»

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁶Då sade han till honom: »En man tillredde ett stort gästabud och bjöd många.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁷Och när gästabudet skulle hållas, sände han ut sin tjänare och lät säga till dem som voro bjudna: 'Kommen, ty nu är allt redo.'

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁸Men de begynte alla strax ursäkta sig. Den förste sade till honom: 'Jag har köpt ett jordagods, och jag måste gå ut och bese det. Jag beder dig, tag emot min ursäkt.'

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

¹⁹En annan sade: 'Jag har köpt fem par oxar, och jag skall nu gå åstad och försöka dem. Jag beder dig, tag emot min ursäkt.'

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²⁰Åter en annan sade: 'Jag har tagit mig hustru, och därför kan jag icke komma.'

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²¹Och tjänaren kom igen och omtalade detta för sin herre. Då blev husbonden vred och sade till sin tjänare: 'Gå strax ut på gator och gränder i staden, och för hitin fattiga och krymplingar och blinda och halta.'

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²²Sedan sade tjänaren: 'Herre, vad du befallde har blivit gjort, men har är ännu rum.'

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²³Då sade herren till tjänaren: 'Gå ut på vägar och stigar, och nödga människorna att komma hitin, så att mitt hus bliver fullt.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁴Ty jag säger eder att ingen av de män som voro bjudna skall smaka sin måltid.'»

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁵Och mycket folk gick med honom; och han vände sig om och sade till dem:

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁶»Om någon kommer till mig, och han därvid ej hatar sin fader och sin moder, och sin hustru och sina barn, och sina bröder och systrar, därtill ock sitt eget liv, så kan han icke vara min lärjunge.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷Den som icke bär sitt kors och efterföljer mig, han kan icke vara min lärjunge.

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁸Ty om någon bland eder vill bygga ett torn, sätter han sig icke då först ned och beräknar kostnaden och mer till, om han äger vad som behöves för att bygga det färdigt?

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

²⁹Eljest, om han lade grunden, men icke förmådde fullborda verket skulle ju alla som finge se det begynna att begabba honom

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³⁰och säga: 'Den mannen begynte bygga, men förmådde icke fullborda sitt verk.'

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³¹Eller om en konung vill draga ut i krig för att drabba samman med en annan konung, sätter han sig icke då först ned och tänker efter, om han förmår att med tio tusen möta den som kommer emot honom med tjugu tusen?

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³²Om så icke är, måste han ju, medan den andre ännu är långt borta, skicka sändebud och underhandla om fred.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³³Likaså kan ingen av eder vara min lärjunge, om han icke försakar allt vad han äger. --

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁴Så är väl saltet en god sak, men om till och med saltet mister sin sälta, varmed skall man då återställa dess kraft?

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

³⁵Varken för jorden eller för gödselhögen är det tjänligt; man kastar ut det. Den som har öron till att höra, han höre.»