¹ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

¹Och till honom kom allt vad publikaner och syndare hette för att höra honom.

²וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

²Men fariséerna och de skriftlärde knorrade och sade: »Denne tager emot syndare och äter med dem.»

³וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

³Då framställde han för dem denna liknelse; han sade:

⁴מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

⁴»Om ibland eder finnes en man som har hundra får, och han förlorar ett av dem, lämnar han icke då de nittionio i öknen och går och söker efter det förlorade, till dess han finner det?

⁵והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

⁵Och när han har funnit det, lägger han det på sina axlar med glädje.

⁶ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

⁶Och när han kommer hem, kallar han tillhopa sina vänner och grannar och säger till dem: 'Glädjens med mig, ty jag har funnit mitt får, som var förlorat.'

⁷אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

⁷Jag säger eder att likaså bliver mer glädje i himmelen över en enda syndare som gör bättring, än över nittionio rättfärdiga som ingen bättring behöva.

⁸או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

⁸Eller om en kvinna har tio silverpenningar, och hon tappar bort en av dem, tänder hon icke då upp ljus och sopar huset och söker noga, till dess hon finner den?

⁹והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

⁹Och när hon har funnit den, kallar hon tillhopa sina väninnor och grannkvinnor och säger: 'Glädjens med mig, ty jag har funnit den penning som jag hade tappat bort.'

¹⁰כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

¹⁰Likaså, säger jag eder, bliver glädje hos Guds änglar över en enda syndare som gör bättring.

¹¹ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

¹¹Ytterligare sade han: »En man hade två söner.

¹²ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

¹²Och den yngre av dem sade till fadern: 'Fader, giv mig den del av förmögenheten, som faller på min lott.' Då skiftade han sina ägodelar mellan dem.

¹³ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

¹³Och icke lång tid därefter lade den yngre sonen allt sitt tillhopa och for långt bort till ett främmande land. Där levde han i utsvävningar och förfor så sin förmögenhet.

¹⁴ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

¹⁴Men sedan han hade slösat bort allt, kom en svär hungersnöd över det landet, och han begynte lida nöd.

¹⁵וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

¹⁵Då gick han bort och gav sig under en man där i landet, och denne sände honom ut på sina marker för att vakta svin.

¹⁶ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

¹⁶Och han åstundade att få fylla sin buk med de fröskidor som svinen åto; men ingen gav honom något.

¹⁷וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

¹⁷Då kom han till besinning och sade: 'Huru många legodrängar hos min fader hava icke bröd i överflöd, medan jag har förgås av hunger!

¹⁸אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

¹⁸Jag vill stå upp och gå till min fader och säga till honom: Fader, jag har syndat mot himmelen och inför dig;

¹⁹ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

¹⁹jag är icke mer värd att kallas din son. Låt mig bliva såsom en av dina legodrängar.'

²⁰ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

²⁰Så stod han upp och gick till sin fader. Och medan han ännu var långt borta, fick hans fader se honom och ömkade sig över honom och skyndade emot honom och föll honom om halsen och kysste honom innerligt.

²¹ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

²¹Men sonen sade till honom: 'Fader, jag har syndat mot himmelen och inför dig; jag är icke mer värd att kallas din son.'

²²ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

²²Då sade fadern till sina tjänare 'Skynden eder att taga fram den yppersta klädnaden och kläden honom i den, och sätten en ring på hans hand och skor på hans fötter.

²³והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

²³Och hämten den gödda kalven och slakten den, så vilja vi äta och gör oss glada.

²⁴כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

²⁴Ty denne min son var död, men har fått liv igen; han var förlorad men är återfunnen.' Och de begynte göra sig glada.

²⁵ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

²⁵Men hans äldre son var ute på marken. När denne nu vände tillbaka och hade kommit nära huset fick han höra spel och dans.

²⁶ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

²⁶Då kallade han till sig en av tjänarna och frågade vad detta kunde betyda.

²⁷ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

²⁷Denne svarade honom: 'Din broder har kommit hem; och då nu din fader har fått honom välbehållen tillbaka, har han låtit slakta den gödda kalven.'

²⁸ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

²⁸Då blev han vred och ville icke gå in. Hans fader gick då ut och talade vanligt med honom.

²⁹ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

²⁹Men han svarade och sade till sin fader: 'Se, i så många år har jag nu tjänat dig, och aldrig har jag överträtt något ditt bud; och lik väl har du åt mig aldrig givit ens en killing, för att jag skulle kunna göra mig glad med mina vänner.

³⁰ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

³⁰Men när denne din son, som har förtärt dina ägodelar tillsammans med skökor, nu har kommit tillbaka, så har du för honom låtit slakta den gödda kalven.'

³¹ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

³¹Då sade han till honom: 'Min son, du är alltid hos mig, och all mitt är ditt.

³²אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃

³²Men nu måste vi fröjda oss och vara glada; ty denne din broder var död, men har fått liv igen, han var förlorad, men är återfunnen.'»