¹ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו׃

¹Och han sade till sina lärjungar: »Det är icke annat möjligt än att förförelser måste komma, men ve den genom vilken de komma!

²נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה׃

²För honom vore det bättre att en kvarnsten hängdes om hans hals och han kastades i havet, än att han skulle förföra en av dessa små.

³השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו׃

³Tagen eder till vara! Om din broder försyndat sig, så tillrättavisa honom; och om han då ångrar sig, så förlåt honom.

⁴ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃

⁴Ja, om han sju gånger om dagen försyndar sig mot dig och sju gånger kommer tillbaka till dig och säger: 'Jag ångrar mig' så skall du förlåta honom.»

⁵ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה׃

⁵Och apostlarna sade till Herren: »Föröka vår tro.»

⁶ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃

⁶Då sade Herren: »Om I haden tro, vore den ock blott såsom ett senapskorn, så skullen I kunna säga till detta mullbärsfikonträd: 'Ryck dig upp med rötterna, och plantera dig i havet', och det skulle lyda eder.

⁷מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב׃

⁷Om någon bland eder har en tjänare som kör plogen eller vaktar boskap, icke säger han väl till tjänaren, när denne kommer hem från marken: 'Gå du nu strax till bords'?

⁸הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה׃

⁸Säger han icke fastmer till honom: 'Red till min måltid, och fäst så upp din klädnad och betjäna mig, medan jag äter och dricker; sedan må du själv äta och dricka'?

⁹הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃

⁹Icke tackar han väl tjänaren för att denne gjorde det som blev honom befallt?

¹⁰ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו׃

¹⁰Sammalunda, när I haven gjort allt som har blivit eder befallt, då skolen I säga: 'Vi äro blott ringa tjänare: vi hava endast gjort vad vi voro pliktiga att göra.'»

¹¹ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃

¹¹Då han nu var stadd på sin färd till Jerusalem, tog han vägen mellan Samarien och Galileen.

¹²ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃

¹²Och när han kom in i en by, möttes han av tio spetälska män. Dessa stannade på avstånd

¹³וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃

¹³och ropade och sade: »Jesus, Mästare, förbarma dig över oss.»

¹⁴וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃

¹⁴När han fick se dem, sade han till dem: »Gån och visen eder för prästerna.» Och medan de voro på väg dit, blevo de rena.

¹⁵ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃

¹⁵Och en av dem vände tillbaka, när han såg att han hade blivit botad, och prisade Gud med hög röst

¹⁶ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃

¹⁶och föll ned på mitt ansikte för Jesu fötter och tackade honom. Och denne var en samarit.

¹⁷ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃

¹⁷Då svarade Jesus och sade: »Blevo icke alla tio gjorda rena? Var äro de nio?

¹⁸האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃

¹⁸Fanns då ibland dem ingen som vände tillbaka för att prisa Gud, utom denne främling?»

¹⁹ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃

¹⁹Och han sade till honom: »Stå upp och gå dina färde. Din tro har frälst dig.»

²⁰וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃

²⁰Och då han blev tillfrågad av fariséerna när Guds rike skulle komma, svarade han dem och sade: »Guds rike kommer icke på sådant sätt att det kan förnimmas med ögonen,

²¹ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃

²¹ej heller skall man kunna säga: 'Se här är det', eller: 'Där är det.' Ty se, Guds rike är invärtes i eder.»

²²ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו׃

²²Och han sade till lärjungarna: »Den tid skall komma, då I gärna skullen vilja se en av Människosonens dagar, men I skolen icke få det.

²³ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם׃

²³Väl skall man då säga till eder: 'Se där är han', eller: 'Se här är han'; men gån icke dit, och löpen icke därefter.

²⁴כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו׃

²⁴Ty såsom ljungelden, när den ljungar fram, lyser från himmelens ena ända till den andra, så skall det vara med Människosonen på hand dag.

²⁵אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה׃

²⁵Men först måste han lida mycket och bliva förkastad av detta släkte.

²⁶וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם׃

²⁶Och såsom det skedde på Noas tid, så skall det ock ske i Människosonens dagar:

²⁷אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם׃

²⁷människorna åto och drucko, män togo sig hustrur, och hustrur gåvos åt män, ända till den dag då Noa gick in i arken; då kom floden och förgjorde dem allasammans.

²⁸וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃

²⁸Likaledes, såsom det skedde på Lots tid: människorna åto och drucko, köpte och sålde, planterade och byggde,

²⁹ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם׃

²⁹men på den dag då Lot gick ut från Sodom regnade eld och svavel ned från himmelen och förgjorde dem allasammans,

³⁰ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם׃

³⁰alldeles på samma sätt skall det ske den dag då Människosonen uppenbaras.

³¹ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה׃

³¹Den som den dagen är på taket och har sitt bohag inne i huset, han må icke stiga ned för att hämta det; ej heller må den som är ute på marken vända tillbaka.

³²זכרו את אשת לוט׃

³²Kommen ihåg Lots hustru.

³³המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃

³³Den som står efter att vinna sitt liv, han skall mista det; men den som mister det, han skall rädda det.

³⁴אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃

³⁴Jag säger eder: Den natten skola två ligga i samma säng; den ene skall bliva upptagen, den andre skall lämnas kvar.

³⁵שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃

³⁵Två kvinnor skola mala tillhopa; den ena skall bliva upptagen, den andra skall lämnas kvar.»

³⁶שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃

³⁶Då frågade de honom: »Var då, Herre?» Han svarade dem: »Där den döda kroppen är, dit skola ock rovfåglarna församla sig.»

³⁷ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃