1וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
1Och han framställde för dem en liknelse, för att lära dem att de alltid borde bedja, utan att förtröttas.
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
2Han sade: »I en stad fanns en domare som icke fruktade Gud och ej heller hade försyn för någon människa.
3ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃
3I samma stad fanns ock en änka som åter och åter kom till honom och sade: 'Skaffa mig rätt av min motpart.'
4וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃
4Till en tid ville han icke. Men omsider sade han vid sig själv: 'Det må nu vara, att jag icke fruktar Gud och ej heller har försyn för någon människa;
5אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
5likväl, eftersom denna änka är mig så besvärlig, vill jag ändå skaffa henne rätt, för att hon icke med sina ideliga besök skall alldeles pina ut mig.'»
6ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃
6Och Herren tillade: »Hören vad den orättfärdige domaren här säger.
7והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃
7Skulle då Gud icke skaffa rätt åt sina utvalda, som ropa till honom dag och natt, och skulle han icke hava tålamod med dem?
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
8Jag säger eder: Han skall snart skaffa dem rätt. Men skall väl Människosonen, när han kommer, finna tro här på jorden?»
9ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
9Ytterligare framställde han denna liknelse för somliga som förtröstade på sig själva och menade sig vara rättfärdiga, under det att de föraktade andra:
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
10»Två män gingo upp i helgedomen för att bedja; den ene var en farisé och den andre en publikan.
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
11Fariséen trädde fram och bad så för sig själv: 'Jag tackar dig, Gud, för att jag icke är såsom andra människor, rövare, orättrådiga, äktenskapsbrytare, ej heller såsom denne publikan.
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
12Jag fastar två gånger i veckan; jag giver tionde av allt vad jag förvärvar.'
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
13Men publikanen stod långt borta och ville icke ens lyfta sina ögon upp mot himmelen, utan slog sig för sitt bröst och sade: 'Gud, misskunda dig över mig syndare.' --
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
14Jag säger eder: Denne gick hem igen rättfärdig mer an den andre. Ty var och en som upphöjer sig, han skall bliva förödmjukad, men den som ödmjukar sig, han skall bliva upphöjd.»
15ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
15Man bar fram till honom också späda barn, för att han skulle röra vid dem; men när hans lärjungar sågo detta, visade de bort dem.
16ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
16Då kallade Jesus barnen till sig, i det han sade: »Låten barnen komma till mig, och förmenen dem det icke; ty Guds rike hör sådana till.
17אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
17Sannerligen säger jag eder: Den som icke tager emot Guds rike såsom ett barn, han kommer aldrig ditin.»
18וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
18Och en överhetsperson frågade honom och sade: »Gode Mästare, vad skall jag göra för att få evigt liv till arvedel?»
19ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
19Jesus sade till honom: »Varför kallar du mig god? Ingen är god utom Gud allena.
20את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃
20Buden känner du: 'Du skall icke begå äktenskapsbrott', 'Du skall icke dräpa', 'Du skall icke stjäla', 'Du skall icke bära falskt vittnesbörd', 'Hedra din fader och din moder.'»
21ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃
21Då svarade han: »Allt detta har jag hållit från min ungdom.»
22וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
22När Jesus hörde detta, sade han till honom: »Ett återstår dig ännu: sälj allt vad du äger och dela ut åt de fattiga; då skall du få en skatt i himmelen. Och kom sedan och följ mig.»
23ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃
23Men när han hörde detta, blev han djupt bedrövad, ty han var mycket rik.
24וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
24Då nu Jesus såg huru det var med honom, sade han: »Huru svårt är det icke för dem som hava penningar att komma in i Guds rike!
25כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
25Ja, det är lättare för en kamel att komma in genom ett nålsöga, än för den som är rik att komma in i Guds rike.»
26ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
26Då sade de som hörde detta: »Vem kan då bliva frälst?»
27ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
27Men han svarade: »Vad som är omöjligt för människor, det är möjligt för Gud.»
28ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
28Då sade Petrus: »Se, vi hava övergivit allt som var vårt och hava följt dig.»
29ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃
29Han svarade dem: »Sannerligen säger jag eder: Ingen som för Guds rikes skull har övergivit hus, eller hustru, eller bröder, eller föräldrar eller barn,
30ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
30ingen sådan finnes, som icke skall mångfaldigt igen redan här i tiden, och i den tillkommande tidsåldern evigt liv.»
31ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃
31Och han tog till sig de tolv och sade till dem: »Se, vi gå nu upp till Jerusalem, och allt skall fullbordas, som genom profeterna är skrivet om Människosonen.
32כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
32Ty han skall bliva överlämnad åt hedningarna och bliva begabbad och skymfad och bespottad,
33ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
33och de skola gissla honom och döda honom; men på tredje dagen skall han uppstå igen.»
34והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃
34Och de förstodo intet härav; ja, detta som han talade var dem så fördolt, att de icke fattade vad som sades.
35ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃
35Då han nu nalkades Jeriko, hände sig att en blind man satt vid vägen och tiggde.
36וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃
36När denne hörde en hop människor gå där fram, frågade han vad det var.
37ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃
37Och man omtalade för honom att det var Jesus från Nasaret som kom på vägen.
38ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃
38Då ropade han och sade: »Jesus, Davids son, förbarma dig över mig.»
39וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃
39Och de som gingo framför tillsade honom strängeligen att han skulle tiga; men han ropade ännu mycket mer: »Davids son, förbarma dig över mig.»
40ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
40Då stannade Jesus och bjöd att mannen skulle ledas fram till honom. Och när han hade kommit fram, frågade han honom:
41מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃
41»Vad vill du att jag skall göra dig?» Han svarade: »Herre, låt mig få min syn.»
42ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
42Jesus sade till honom: »Hav din syn; din tro har hjälpt dig.»
43ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃
43Och strax fick han sin syn och följde honom och prisade Gud. Och allt folket som såg detta lovade Gud.