¹ויבוא ויעבר ביריחו׃

¹Och han kom in i Jeriko och gick fram genom staden.

²והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃

²Där fanns en man, vid namn Sackeus, som var förman för publikanerna och en rik man.

³ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃

³Denne ville gärna veta vem som var Jesus och ville se honom, men han kunde det icke för folkets skull, ty han var liten till växten.

⁴ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃

⁴Då skyndade han i förväg och steg upp i ett mullbärsfikonträd för att få se honom, ty han skulle komma den vägen fram.

⁵ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃

⁵När Jesus nu kom till det stället, såg han upp och sade till honom: »Sackeus, skynda dig ned, ty i dag måste jag gästa i ditt hus.»

⁶וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃

⁶Och han skyndade sig ned och tog emot honom med glädje.

⁷וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃

⁷Men alla som sågo det knorrade och sade: »Han har gått in för att gästa hos en syndare.»

⁸ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃

⁸Men Sackeus trädde fram och sade till Herren: »Herre, hälften av mina ägodelar giver jag nu åt de fattiga; och om jag har utkrävt för mycket av någon, så giver jag fyradubbelt igen.

⁹ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃

⁹Och Jesus sade om honom: »I dag har frälsning vederfarits detta hus, eftersom också han är en Abrahams son.

¹⁰כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃

¹⁰Ty Människosonen har kommit för att uppsöka och frälsa det som var förlorat.»

¹¹ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃

¹¹Medan de hörde härpå, framställde han ytterligare en liknelse, eftersom han var nära Jerusalem och de nu menade att Guds rike strax skulle uppenbaras.

¹²על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃

¹²Han sade alltså: »En man av förnämlig släkt tänkte fara bort till ett avlägset land för att utverka åt sig konungslig värdighet; sedan skulle han komma tillbaka.

¹³ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃

¹³Och han kallade till sig tio sin tjänare och gav dem tio pund och sade till dem: 'Förvalten dessa, till dess jag kommer tillbaka.'

¹⁴ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃

¹⁴Men hans landsmän hatade honom och sände, efter hans avfärd, åstad en beskickning och läto säga: 'Vi vilja icke att denne skall bliva konung över oss.»

¹⁵ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃

¹⁵När han sedan kom tillbaka, efter att hava utverkat åt sig den konungsliga värdigheten, lät han kalla till sig de tjänare åt vilka han hade givit penningarna, ty han ville veta vad var och en genom sin förvaltning hade förvärvat.

¹⁶ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃

¹⁶Då kom den förste fram och sade: 'Herre, ditt pund har givit i vinst tio pund.'

¹⁷ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃

¹⁷Han svarade honom: 'Rätt så, du gode tjänare! Eftersom du har varit trogen i en mycket ringa sak, skall du få makt och myndighet över tio städer.'

¹⁸ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃

¹⁸Därefter kom den andre i ordningen och sade: 'Herre, ditt pund har avkastat fem pund.'

¹⁹ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃

¹⁹Då sade han jämväl till denne: 'Så vare ock du satt över fem städer.'

²⁰ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃

²⁰Och den siste kom fram och sade: 'Herre, se här är ditt pund; jag har haft det förvarat i en duk.

²¹מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃

²¹Ty jag fruktade för dig, eftersom du är en sträng man; du vill taga upp vad du icke har lagt ned, och skörda vad du icke har sått.'

²²ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃

²²Han sade till honom: 'Efter dina egna ord vill jag döma dig, du onde tjänare. Du visste alltså att jag är en sträng man, som vill taga upp vad jag icke har lagt ned, och skörda vad jag icke har sått?

²³ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃

²³Varför satte du då icke in mina penningar i en bank? Då hade jag, när jag kom hem, fått uppbära dem med ränta.'

²⁴ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃

²⁴Och han sade till dem som stodo vid hans sida: 'Tagen ifrån honom hans pund, och given det åt den som har de tio punden.'

²⁵ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃

²⁵De sade till honom: 'Herre, han har ju redan tio pund.'

²⁶הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

²⁶Han svarade: 'Jag säger eder: Var och en som har, åt honom skall varda givet; men den som icke har, från honom skall tagas också det han har.

²⁷אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃

²⁷Men dessa mina ovänner, som icke ville hava mig till konung över sig, fören dem hit huggen ned dem här inför mig.»

²⁸ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃

²⁸Sedan Jesus hade sagt detta, gick han framför de andra upp mot Jerusalem.

²⁹ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃

²⁹När han då nalkades Betfage och Betania, vid det berg som kallas Oljeberget, sände han åstad två av lärjungarna

³⁰לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃

³⁰och sade: »Gån in i byn som ligger här mitt framför. Och när I kommen ditin, skolen I finna en åsnefåle stå där bunden, som ingen människa någonsin har suttit på, lösen den och fören den hit.

³¹וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃

³¹Och om någon frågar eder varför I lösen den skolen I svara så: 'Herren behöver den.'»

³²וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃

³²Och de som hade blivit utsända gingo åstad och funno det så som han hade sagt dem.

³³ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃

³³Och när de löste fålen, frågade ägaren dem: »Varför lösen I fålen?»

³⁴ויאמרו האדון צריך לו׃

³⁴De svarade: »Herren behöver den.»

³⁵ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃

³⁵Och de förde fålen till Jesus och lade sina mantlar på den och läto Jesus sätta sig därovanpå.

³⁶ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃

³⁶Och där han färdades fram bredde de ut sina mantlar under honom på vägen.

³⁷ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃

³⁷Och då han var nära foten av Oljeberget, begynte hela lärjungaskaran i sin glädje att med hög röst lova Gud för alla de kraftgärningar som de hade sett;

³⁸ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃

³⁸och de sade: »Välsignad vare han som kommer, konungen, i Herrens namn. Frid vare i himmelen och ära i höjden!»

³⁹ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃

³⁹Och några fariséer som voro med i folkhopen sade till honom: »Mästare, förbjud dina lärjungar att ropa så.»

⁴⁰ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃

⁴⁰Men han svarade och sade: »Jag säger eder: Om dessa tiga, skola stenarna ropa.»

⁴¹ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃

⁴¹Då han nu kom närmare och fick se staden, begynte han gråta över den

⁴²לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃

⁴²och sade: »O att du i dag hade insett, också du, vad din frid tillhör! Men nu är det fördolt för dina ögon.

⁴³כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃

⁴³Ty den tid skall komma över dig, då dina fiender skola omgiva dig med belägringsvall och innesluta dig och tränga dig på alla sidor.

⁴⁴וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃

⁴⁴Och de skola slå ned dig till jorden, tillika med dina barn, som äro i dig, och skola icke lämna kvar i dig sten på sten, därför att du icke aktade på den tid då du var sökt.»

⁴⁵ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃

⁴⁵Och han gick in i helgedomen och begynte driva ut dem som sålde därinne;

⁴⁶ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃

⁴⁶och han sade till dem: »Det är skrivet: 'Och mitt hus skall vara ett bönehus.' Men I haven gjort det till en rövarkula.»

⁴⁷ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃

⁴⁷Och han undervisade var dag i helgedomen. Och översteprästerna och de skriftlärde och folkets förnämste män sökte efter tillfälle att förgöra honom;

⁴⁸ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃

⁴⁸men de kunde icke finna någon utväg därtill, ty allt folket höll sig till honom och hörde honom.