¹ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

¹Och en dag, då han undervisade folket i helgedomen och förkunnade evangelium, trädde översteprästerna och de skriftlärde, tillika med de äldste, fram

²ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

²och talade till honom och sade: »Säg oss, med vad myndighet gör du detta? Och vem är det som har rivit dig sådan myndighet?»

³ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

³Han svarade och sade till dem: »Också jag vill ställa en fråga till eder; svaren mig på den.

⁴טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

⁴Johannes' döpelse, var den från himmelen eller från människor?»

⁵ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

⁵Då överlade de med varandra och sade: »Om vi svara: 'Från himmelen' så frågar han: 'Varför trodden I honom då icke?'

⁶ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

⁶Men om vi svara: 'Från människor', då kommer allt folket att stena oss, ty de äro förvissade om att Johannes var en profet.»

⁷ויענו לא ידענו מאין׃

⁷De svarade alltså att de icke visste varifrån den var.

⁸ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

⁸Då sade Jesus till dem: »Så säger icke heller jag eder med vad myndighet jag gör detta.»

⁹ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

⁹Och han framställde för folket denna liknelse: »En man planterade en vingård och lejde ut den åt vingårdsmän och för utrikes för lång tid.

¹⁰ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

¹⁰När sedan rätta tiden var inne, sände han en tjänare till vingårdsmännen, för att de åt denne skulle lämna någon del av vingårdens frukt. Men vingårdsmännen misshandlade honom och läto honom gå tomhänt bort.

¹¹ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

¹¹Ytterligare sände han en annan tjänare. Också honom misshandlade och skymfade de och läto honom gå tomhänt bort.

¹²ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

¹²Ytterligare sände han en tredje. Men också denne slogo de blodig och drevo bort honom.

¹³ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

¹³Då sade vingårdens herre: 'Vad skall jag göra? Jo, jag vill sända min älskade son; för honom skola de väl ändå hava försyn.'

¹⁴וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

¹⁴Men när vingårdsmannen fingo se honom, överlade de med varandra och sade: 'Denne är arvingen; låt oss dräpa honom, för att arvet må bliva vårt.'

¹⁵ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

¹⁵Och de förde honom ut ur vingården och dräpte honom. »Vad skall nu vingårdens herre göra med dem?

¹⁶יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

¹⁶Jo, han skall komma och förgöra de vingårdsmännen och lämna vingården åt andra.» När de hörde detta, sade de: »Bort det!»

¹⁷ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹⁷Då såg han på dem och sade: »Vad betyder då detta skriftens ord: 'Den sten som byggningsmännen förkastade, den har blivit en hörnsten'?

¹⁸כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

¹⁸Var och en som faller på den stenen, han skall bliva krossad; men den som stenen faller på, honom skall den söndersmula.»

¹⁹ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

¹⁹Och de skriftlärde och översteprästerna hade gärna velat i samma stund gripa honom, men de fruktade för folket. Ty de förstodo att det var om dem som han hade talat i denna liknelse.

²⁰ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

²⁰Och de vaktade på honom och sände ut några som försåtligen skulle låtsa sig vara rättsinniga män, för att dessa skulle fånga honom genom något hans ord, så att de skulle kunna överlämna honom åt överheten, i landshövdingens våld.

²¹וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

²¹Dessa frågade honom och sade: »Mästare, vi veta att du talar och undervisar rätt och icke har anseende till personen, utan lär om Guds väg vad sant är.

²²המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

²²Är det lovligt för oss att giva kejsaren skatt, eller är det icke lovligt?»

²³ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

²³Men han märkte deras illfundighet och sade till dem:

²⁴מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

²⁴»Låten mig se en penning. Vems bild och överskrift bär den?» De svarade: »Kejsarens.»

²⁵ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²⁵Då sade han till dem: »Given alltså kejsaren vad kejsaren tillhör, och Gud vad Gud tillhör.»

²⁶ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

²⁶Och de förmådde icke fånga honom genom något hans ord inför folket, utan förundrade sig över hans svar och tego.

²⁷ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

²⁷Därefter trädde några sadducéer fram och ville påstå att det icke gives någon uppståndelse. Dessa frågade honom

²⁸מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁸och sade: »Mästare, Moses har givit oss den föreskriften, att om någon har en broder som är gift, men dör barnlös, så skall han taga sin broders hustru till akta och skaffa avkomma åt sin broder.

²⁹והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

²⁹Nu voro här sju bröder. Den förste tog sig en hustru, men dog barnlös.

³⁰ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

³⁰Då tog den andre i ordningen henne

³¹ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

³¹och därefter den tredje; sammalunda alla sju. Men de dogo alla, utan att någon av dem lämnade barn efter sig.

³²ובאחרונה מתה גם האשה׃

³²Slutligen dog ock hustrun.

³³והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

³³Vilken av dem skall då vid uppståndelsen få kvinnan till hustru? De hade ju alla sju tagit henne till hustru.»

³⁴ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

³⁴Jesus svarade dem: »Med den nuvarande tidsålderns barn är det så, att män taga sig hustrur, och hustrur givas åt män;

³⁵והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

³⁵men de som bliva aktade värdiga att få del i den nya tidsåldern och i uppståndelsen från de döda, med dem är det så, att varken män tag sig hustrur, eller hustrur givas män.

³⁶כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

³⁶De kunna ju ej heller mer dö ty de äro lika änglarna och äro, Guds söner, eftersom de hava blivit delaktiga av uppståndelsen.

³⁷וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

³⁷Men att de döda uppstå, det har ock Moses, på det ställe där det talas om törnbusken, givit till känna, när han kallar Herren 'Abrahams Gud och Isaks Gud och Jakobs Gud';

³⁸והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

³⁸Och han är en Gud icke för döda, utan för levande, ty för honom leva alla.»

³⁹ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

³⁹Då svarade några av de skriftlärde och sade: »Mästare, du har talat rätt.»

⁴⁰ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

⁴⁰De dristade sig nämligen icke att vidare ställa någon fråga på honom.

⁴¹ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

⁴¹Men han sade till dem: »Huru kan man säga att Messias är Davids son?

⁴²והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

⁴²David själv säger ju i Psalmernas bok: Herren sade till min herre: Sätt dig på min högra sida,

⁴³עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴³till dess jag har lagt dina fiender dig till en fotapall.'

⁴⁴הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

⁴⁴David kallar honom alltså 'herre'; huru kan han då vara hans son?»

⁴⁵ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

⁴⁵Och han sade till sina lärjungar, så att allt folket hörde det:

⁴⁶הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

⁴⁶»Tagen eder till vara för de skriftlärde, som gärna gå omkring i fotsida kläder och gärna vilja bliva hälsade på torgen och gärna sitta främst i synagogorna och på de främsta platserna vid gästabuden --

⁴⁷הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

⁴⁷detta under det att de utsuga änkors hus, medan de för syns skull hålla långa baner. Del skola få en dess hårdare dom.»