1בעת ההיא שמע הורדוס שר רבע המדינה את שמע ישוע׃
1Vid den tiden fick Herodes, landsfursten, höra ryktet om Jesus.
2ויאמר אל נעריו זה הוא יוחנן המטביל והוא קם מן המתים על כן הגבורות פעלות בו׃
2Då sade han till sina tjänare: »Det är Johannes döparen. Han har uppstått från de döda, och därför verka dessa krafter i honom.»
3כי הורדוס תפש את יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו׃
3Herodes hade nämligen låtit gripa Johannes och binda honom och sätta honom i fängelse, för Herodias', sin broder Filippus' hustrus, skull.
4כי יוחנן אמר אליו לא נכון היתה לך לאשה׃
4Ty Johannes hade sagt till honom: »Det är icke lovligt för dig att hava henne.»
5ויבקש המיתו אך ירא את ההמון כי לנביא חשבו אתו׃
5Och han hade velat döda honom, men han fruktade för folket, eftersom de höllo honom för en profet.
6ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת הורודיה בתוכם ותיטב בעיני הורדוס׃
6Men så kom Herodes' födelsedag. Då dansade Herodias' dotter inför dem; och hon behagade Herodes så mycket,
7וישבע לה ויאמר מה תשאל נפשך ואתן לך׃
7att han med en ed lovade att giva henne vad helst hon begärde.
8ואמה שמה את הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה לי פה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃
8Hon sade då, såsom hennes moder ingav henne: »Giv mig här på ett fat Johannes döparens huvud.»
9ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה׃
9Då blev konungen bekymrad, men för edens och för bordsgästernas skull bjöd han att man skulle giva henne det,
10וישלח וישא את ראש יוחנן מעליו בבית הסהר׃
10och sände åstad och lät halshugga Johannes i fängelset.
11ויביאו את ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל אמה׃
11Och hans huvud blev framburet på ett fat och givet åt flickan; och hon bar det till sin moder.
12ויגשו תלמידיו וישאו את גויתו ויקברוה וילכו ויגידו לישוע׃
12Men hans lärjungar kommo och togo hans döda kropp och begrovo honom. Sedan gingo de och omtalade det för Jesus.
13ויהי כשמעו את זאת ויסר משם באניה אל מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן הערים׃
13Då Jesus hörde detta, for han i en båt därifrån bort till en öde trakt, där de kunde vara allena. Men när folket fick höra härom, kommo de landvägen efter honom från städerna.
14ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפא את החלשים אשר בהם׃
14Och då han steg i land, fick han se att där var mycket folk; och han ömkade sig över dem och botade deras sjuka.
15ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אכל׃
15Men när det led mot aftonen, trädde hans lärjungar fram till honom och sade: »Trakten är öde, och tiden är redan framskriden. Låt folket skiljas åt, så att de kunna gå bort i byarna och köpa sig mat.»
16ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל׃
16Men Jesus sade till dem: »De behöva icke gå bort; given I dem att äta.»
17ויאמרו אליו אין לנו פה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים׃
17De svarade honom: »Vi hava här icke mer än fem bröd och två fiskar.»
18ויאמר הביאום אלי הלם׃
18Då sade han: »Bären dem hit till mig.»
19ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
19Därefter tillsade han folket att lägga sig ned i gräset. Och han tog de fem bröden och de två fiskarna och såg upp till himmelen och välsignade dem. Och han bröt bröden och gav dem åt lärjungarna, och lärjungarna gåvo åt folket.
20ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים׃
20Och de åto alla och blevo mätta Sedan samlade man upp de överblivna styckena, tolv korgar fulla.
21והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
21Men de som hade ätit voro vid pass fem tusen män, förutom kvinnor och barn.
22ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניה אל עבר הים עד אשר ישלח את העם׃
22Strax därefter nödgade han sina lärjungar att stiga i båten och före honom fara över till andra stranden, medan han tillsåg att folket skildes åt.
23ואחרי שלחו את העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי ערב והוא לבדו שמה׃
23Och sedan detta hade skett, gick han upp på berget för att vara allena och bedja. När det så hade blivit afton, var han där ensam.
24והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן הגלים כי הרוח לנגדה׃
24Båten var då redan många stadier från land och hårt ansatt av vågorna, ty vinden låg emot.
25ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על פני הים׃
25Men under fjärde nattväkten kom Jesus till dem, gående fram över sjön.
26והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד׃
26När då lärjungarna fingo se honom gå på sjön, blevo de förfärade och sade: »Det är en vålnad», och ropade av förskräckelse.
27וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃
27Men Jesus begynte strax tala till dem och sade: »Varen vid gott mod; det är jag, varen icke förskräckta.»
28ויען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים׃
28Då svarade Petrus honom och sade: »Herre, är det du, så bjud mig att komma till dig på vattnet.»
29ויאמר בוא וירד פטרוס מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע׃
29Han sade: »Kom.» Då steg Petrus ut ur båten och begynte gå på vattnet och kom till Jesus.
30ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני׃
30Men när han såg huru stark vinden var, blev han förskräckt; och då han nu begynte sjunka, ropade han och sade: »Herre, hjälp mig.»
31וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך׃
31Och strax räckte Jesus ut handen och fattade i honom och sade till honom: »Du klentrogne, varför tvivlade du?»
32הם עלו אל האניה והרוח שככה׃
32När de sedan hade kommit upp i båten, lade sig vinden.
33ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃
33Men de som voro i båten föllo ned för honom och sade: »Förvisso är du Guds Son.»
34ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר׃
34När de hade farit över, kommo de till Gennesarets land.
35ויכירו אתו אנשי המקום ההוא וישלחו אל כל סביבותיהם ויביאו אליו את כל החולים׃
35Då nu folket där på orten kände igen honom, sände de ut bud i hela trakten däromkring, och man förde till honom alla som voro sjuka.
36ויבקשו ממנו כי יגעו רק בציצת בגדו וכל הנגעים נושעו׃
36Och de bådo honom att allenast få röra vid hörntofsen på hans mantel; och alla som rörde vid den blevo hulpna.