1אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃
1Härefter kommo fariséer och skriftlärde från Jerusalem till Jesus och sade:
2ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃
2»Varför överträda dina lärjungar de äldstes stadgar? De två ju icke sina händer, när de skola äta.»
3ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃
3Men han svarade och sade till dem: »Varför överträden I själva Guds bud, för edra stadgars skull?
4כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
4Gud har ju sagt: 'Hedra din fader och din moder' och: 'Den som smädar sin fader eller sin moder, han skall döden dö.'
5ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃
5Men I sägen, att om någon säger till sin fader eller sin moder: 'Vad du av mig kunde hava fått till hjälp, det giver jag i stället såsom offergåva', då behöver han alls icke hedra sin fader eller sin moder.
6ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃
6I haven så gjort Guds budord om intet, för edra stadgars skull.
7חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃
7I skrymtare, rätt profeterade Esaias om eder, när han sade:
8העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
8'Detta folk ärar mig med sina läppar, men deras hjärtan äro långt ifrån mig;
9ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
9och fåfängt dyrka de mig, eftersom de läror de förkunna äro människobud.'»
10ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃
10Och han kallade folket till sig och sade till dem: »Hören och förstån.
11לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃
11Icke vad som går in i munnen orenar människan, men vad som går ut ifrån munnen, det orenar människan.»
12ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃
12Då trädde hans lärjungar fram och sade till honom: »Vet du, att när fariséerna hörde det du nu sade, var det för dem en stötesten?»
13ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃
13Men han svarade och sade: »Var planta som min himmelske Fader icke har planterat skall ryckas upp med rötterna.
14הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃
14Frågen icke efter dem. De äro blinda ledare; och om en blind leder en blind, så falla de båda i gropen.»
15ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃
15Då tog Petrus till orda och sade till honom: »Uttyd för oss detta bildliga tal.»
16ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃
16Han sade: »Ären då också I ännu utan förstånd?
17העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃
17Insen I icke att allt som går in i munnen, det går ned i buken och har sin naturliga utgång?
18אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃
18Men vad som går ut ifrån munnen, det kommer från hjärtat, och det är detta som orenar människan.
19כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃
19Ty från hjärtat komma onda tankar, mord, äktenskapsbrott, otukt, tjuveri, falskt vittnesbörd, hädelse.
20אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃
20Det är detta som orenar människan; men att äta med otvagna händer, det orenar icke människan.»
21ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃
21Och Jesus begav sig bort därifrån och drog sig undan till trakten av Tyrus och Sidon.
22והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃
22Då kom en kananeisk kvinna från det området och ropade och sade: »Herre, Davids son, förbarma dig över mig. Min dotter plågas svårt av en ond ande.»
23והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃
23Men han svarade henne icke ett ord. Då trädde hans lärjungar fram och bådo honom och sade: »Giv henne besked; hon förföljer oss ju med sitt ropande.»
24ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃
24Han svarade och sade: »Jag är icke utsänd till andra än till de förlorade fåren av Israels hus.»
25והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃
25Men hon kom fram och föll ned för honom och sade: »Herre, hjälp mig.»
26ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
26Då svarade han och sade: »Det är otillbörligt att taga brödet från barnen och kasta det åt hundarna.»
27ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃
27Hon sade: »Ja, Herre. Också äta ju hundarna allenast av de smulor som falla ifrån deras herrars bord.»
28ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃
28Då svarade Jesus och sade till henne: »O kvinna, din tro är stor. Ske dig såsom du vill.» Och hennes dotter var frisk ifrån den stunden.
29ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃
29Men Jesus gick därifrån vidare och kom till Galileiska sjön. Och han gick upp på berget och satte sig där.
30ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃
30Då kom mycket folk till honom, och de hade med sig halta, blinda, dövstumma, lytta och många andra; dem lade de ned för hans fötter, och han botade dem,
31ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃
31så att folket förundrade sig, när de funno dövstumma tala, lytta vara friska och färdiga, halta gå och blinda se. Och man prisade Israels Gud.
32ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃
32Och Jesus kallade sina lärjungar till sig och sade: »Jag ömkar mig över folket, ty det är redan tre dagar som de hava dröjt kvar hos mig, och de hava intet att äta; och jag vill icke låta dem gå ifrån mig fastande, för att de icke skola uppgivas på vägen.»
33ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃
33Då sade lärjungarna till honom: »Varifrån skola vi här, i en öken, få så mycket bröd, att vi kunna mätta så mycket folk?»
34ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃
34Jesus frågade dem: »Huru många bröd haven I?» De svarade: »Sju, och därtill några få småfiskar.»
35ויצו את המון העם לשבת לארץ׃
35Då tillsade han folket att lägra sig på marken.
36ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
36Och han tog de sju bröden, så ock fiskarna, och tackade Gud och bröt bröden och gav åt lärjungarna, och lärjungarna gåvo åt folket.
37ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃
37Så åto de alla och blevo mätta. Och de överblivna styckena samlade man sedan upp, sju korgar fulla.
38והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
38Men de som hade ätit voro fyra tusen män, förutom kvinnor och barn.
39וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃
39Sedan lät han folket skiljas åt och steg i båten och for till Magadans område.