¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

¹Och Jesus begynte åter tala till dem i liknelser och sade:

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

²»Med himmelriket är det, såsom när en konung gjorde bröllop åt sin son.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

³Han sände ut sina tjänare för att kalla till bröllopet dem som voro bjudna; men de ville icke komma.

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁴Åter sände han ut andra tjänare och befallde dem att säga till dem som voro bjudna: 'Jag har nu tillrett min måltid, mina oxar och min gödboskap äro slaktade, och allt är redo; kommen till bröllopet.'

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁵Men de aktade icke därpå, utan gingo bort, den ene till sitt jordagods, den andre till sin köpenskap.

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁶Och de övriga grepo hans tjänare och misshandlade och dräpte dem.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁷Då blev konungen vred och sände ut sitt krigsfolk och förgjorde dråparna och brände upp deras stad.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁸Därefter sade han till sina tjänare: 'Bröllopet är tillrett, men de som voro bjudna voro icke värdiga.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

⁹Gån därför ut till vägskälen och bjuden till bröllopet alla som I träffen på.'

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹⁰Och tjänarna gingo ut på vägarna och samlade tillhopa alla som de träffade på, både onda och goda, och bröllopssalen blev full av bordsgäster.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹¹Men när konungen nu kom in för att se på gästerna, fick han där se en man som icke var klädd i bröllopskläder.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹²Då sade han till honom: 'Min vän, huru har du kommit hitin, då du icke bär bröllopskläder?' Och han kunde intet svara.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹³Då sade konungen till tjänarna: 'Gripen honom vid händer och fötter, och kasten honom ut i mörkret härutanför.' Där skall vara gråt och tandagnisslan.

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁴Ty många äro kallade, men få utvalda.»

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁵Därefter gingo fariséerna bort och fattade det beslutet att de skulle söka snärja honom genom något hans ord.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁶Och de sände till honom sina lärjungar, tillika med herodianerna, och läto dem säga: »Mästare, vi veta att du är sannfärdig och lär om Guds väg vad sant är, utan att fråga efter någon; ty du ser icke till personen.

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁷Så säg oss då: Vad synes dig? Är det lovligt att giva kejsaren skatt, eller är det icke lovligt?»

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁸Men Jesus märkte deras ondska och sade: »Varför söken I att snärja mig, I skrymtare?

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

¹⁹Låten mig se skattepenningen.» Då lämnade de fram till honom en penning.

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²⁰Därefter frågade han dem: »Vems bild och överskrift är detta?»

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²¹De svarade: »Kejsarens.» Då sade han till dem: »Så given då kejsaren vad kejsaren tillhör, och Gud vad Gud tillhör.»

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²²När de hörde detta, förundrade de sig. Och de lämnade honom och gingo sin väg.

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²³Samma dag trädde några sadducéer fram till honom och ville påstå att det icke gives någon uppståndelse; de frågade honom

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁴och sade: »Mästare, Moses har sagt: 'Om någon dör barnlös, så skall hans broder i hans ställe äkta hans hustru och skaffa avkomma åt sin broder.'

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁵Nu voro hos oss sju bröder. Den förste tog sig hustru och dog, och eftersom han icke hade någon avkomma, lämnade han sin hustru efter sig åt sin broder.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁶Sammalunda ock den andre och den tredje, allt intill den sjunde.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁷Sist av alla dog hustrun.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁸Vilken av de sju skall då vid uppståndelsen få henne till hustru? De hade ju alla äktat henne.»

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

²⁹Jesus svarade och sade till dem: »I faren vilse, ty I förstån icke skrifterna, ej heller Guds kraft.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³⁰Vid uppståndelsen taga män sig icke hustrur, ej heller givas hustrur åt män, utan de äro då såsom änglarna i himmelen.

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³¹Men vad nu angår de dödas uppståndelse, haven I icke läst vad eder är sagt av Gud:

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³²'Jag är Abrahams Gud och Isaks Gud och Jakobs Gud'? Han är en Gud icke för döda, utan för levande.»

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³³När folket hörde detta, häpnade de över hans undervisning.

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁴Men när fariséerna fingo höra att han hade stoppat munnen till på sadducéerna, samlade de sig tillhopa;

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁵och en av dem, som var lagklok, ville snärja honom och frågade:

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁶»Mästare, vilket är det yppersta budet i lagen?»

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁷Då svarade han honom: »'Du skall älska HERREN, din Gud, av allt ditt hjärta och av all din själ och av allt ditt förstånd.'

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁸Detta är det yppersta och förnämsta budet.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

³⁹Därnäst kommer ett som är detta likt: 'Du skall älska din nästa såsom dig själv.'

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴⁰På dessa två bud hänger hela lagen och profeterna.»

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴¹Men då nu fariséerna voro församlade, frågade Jesus dem

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴²och sade: »Vad synes eder om Messias, vems son är han?» De svarade honom: »Davids.»

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴³Då sade han till dem: »Huru kan då David, genom andeingivelse, kalla honom 'herre'? Han säger ju:

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁴'Herren sade till min herre: Sätt dig på min högra sida, till dess jag har lagt dina fiender under dina fötter.'

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁵Om nu David kallar honom 'herre', huru kan han då vara hans son?»

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃

⁴⁶Och ingen förmådde svara honom ett ord. Ej heller dristade sig någon från den dagen att vidare ställa någon fråga till honom.