¹ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה׃

¹Och Rubens barn och Gads barn hade stora och mycket talrika boskapshjordar; och när de sågo Jaesers land och Gileads land, funno de att detta var en trakt för boskap.

²ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר׃

²Då kommo Gads barn och Rubens barn och sade till Mose och prästen Eleasar och menighetens hövdingar:

³עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען׃

³»Atarot, Dibon, Jaeser, Nimra, Hesbon, Eleale, Sebam, Nebo och Beon,

⁴הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה׃

⁴det land som HERREN har låtit Israels menighet intaga, är ett land för boskap, och dina tjänare hava boskap.»

⁵ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן׃

⁵Och de sade ytterligare: »Om vi hava funnit nåd inför dina ögon så må detta land givas åt dina tjänare till besittning. Låt oss slippa att gå över Jordan.»

⁶ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃

⁶Men Mose sade till Gads barn och Rubens barn: »Skolen då I stanna här, under det att edra bröder draga ut i krig?

⁷ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃

⁷Varför viljen I avvända Israels barns hjärtan från att gå över floden, in i det land som HERREN har givit åt dem?

⁸כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ׃

⁸Så gjorde ock edra fäder, när jag sände dem från Kades-Barnea för att bese landet:

⁹ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃

⁹sedan de hade dragit upp till Druvdalen och besett landet, avvände de Israels barns hjärtan från att gå in i det land som HERREN hade givit åt dem.

¹⁰ויחר אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר׃

¹⁰Och på den dagen upptändes HERRENS vrede, och han svor och sade:

¹¹אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי׃

¹¹'Av de män som hava dragit upp ur Egypten skall ingen som är tjugu år gammal eller därutöver få se det land som jag med ed har lovat åt Abraham, Isak och Jakob -- eftersom de icke i allt hava efterföljt mig

¹²בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מלאו אחרי יהוה׃

¹²ingen förutom Kaleb, Jefunnes son, kenaséen, och Josua, Nuns son; ty de hava i allt efterföljt HERREN.'

¹³ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור העשה הרע בעיני יהוה׃

¹³Så upptändes HERRENS vrede mot Israel, och han lät dem driva omkring i öknen i fyrtio år, till dess att hela det släkte hade dött bort som hade gjort vad ont var i HERRENS ögon.

¹⁴והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף יהוה אל ישראל׃

¹⁴Och se, nu haven I trätt i edra fäders fotspår, I, syndiga mäns avföda, och öken så ännu mer HERRENS vredes glöd mot Israel.

¹⁵כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה׃

¹⁵Då I nu vänden eder bort ifrån honom, skall han låta Israel ännu längre bliva kvar i öknen, och I dragen så fördärv över allt detta folk.»

¹⁶ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו׃

¹⁶Då trädde de fram till honom och sade: »Låt oss här bygga gårdar åt var boskap och städer åt våra kvinnor och barn.

¹⁷ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ׃

¹⁷Själva vilja vi sedan skyndsamt väpna oss och gå åstad i spetsen för Israels barn, till dess vi hava fört dem dit de skola. Under tiden kunna våra kvinnor och barn bo i de befästa städerna och så vara skyddade mot landets inbyggare.

¹⁸לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו׃

¹⁸Vi skola icke vända tillbaka hem, förrän Israels barn hava fått var och en sin arvedel.

¹⁹כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה׃

¹⁹Ty vi vilja icke taga vår arvedel jämte dem, på andra sidan Jordan och längre bort, utan vår arvedel har tillfallit oss här på andra sidan Jordan, på östra sidan.»

²⁰ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני יהוה למלחמה׃

²⁰Mose svarade dem: »Om I gören såsom I nu haven sagt, om I väpnen eder inför HERREN till kriget,

²¹ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את איביו מפניו׃

²¹så att alla edra väpnade män gå över Jordan inför HERREN och stanna där, till dess han har fördrivit sina fiender för sig,

²²ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה׃

²²om I alltså vänden tillbaka först då landet har blivit HERREN underdånigt, så skolen I vara utan skuld mot HERREN och Israel, och detta land skall då bliva eder besittning inför HERREN.

²³ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם׃

²³Men om I icke så gören, se, då synden I mot HERREN, och I skolen då komma att förnimma eder synd, ty den skall drabba eder.

²⁴בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו׃

²⁴Byggen eder nu städer åt edra kvinnor och barn, och gårdar åt eder boskap, och gören vad eder mun har talat.»

²⁵ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה׃

²⁵Och Gads barn och Rubens barn talade till Mose och sade: »Dina tjänare skola göra såsom min herre bjuder.

²⁶טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד׃

²⁶Våra barn våra hustrur, vår boskap och alla våra dragare skola bliva kvar här i Gileads städer.

²⁷ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר׃

²⁷Men dina tjänare, vi så många som äro väpnade till strid, skola draga ditöver och kämpa inför HERREN, såsom min herre har sagt.»

²⁸ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל׃

²⁸Och Mose gav befallning om dem åt prästen Eleasar och åt Josua, Nuns son, och åt huvudmännen för familjerna inom Israels barns stammar.

²⁹ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה׃

²⁹Mose sade till dem: »Om Gads barn och Rubens barn gå över Jordan med eder, så många som äro väpnade till att kämpa inför HERREN, och landet så bliver eder underdånigt, då skolen I åt dem giva landet Gilead till besittning.

³⁰ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען׃

³⁰Men om de icke draga väpnade ditöver med eder, så skola de få sin besittning ibland eder i Kanaans land.»

³¹ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל עבדיך כן נעשה׃

³¹Och Gads barn och Rubens barn svarade och sade: »Vad HERREN har sagt till dina tjänare, det vilja vi göra.

³²נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן׃

³²Vi vilja draga väpnade över till Kanaans land inför HERREN, och så få vår arvsbesittning har på andra sidan Jordan.»

³³ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב׃

³³Så gav då Mose åt dem, åt Gads barn, Rubens barn och ena hälften av Manasses, Josefs sons, stam, Sihons, amoréernas konungs, rike och Ogs rike, konungens i Basan: själva landet med dess städer och dessas områden, landets städer runt omkring.

³⁴ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער׃

³⁴Och Gads barn byggde upp Dibon, Atarot, Aroer,

³⁵ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה׃

³⁵Atrot-Sofan, Jaeser, Jogbeha,

³⁶ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן׃

³⁶Bet-Nimra och Bet-Haran, befästa städer och boskapsgårdar.

³⁷ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים׃

³⁷Och Rubens barn byggde upp Hesbon, Eleale, Kirjataim,

³⁸ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו׃

³⁸Nebo och Baal-Meon -- vilkas namn hava ändrats -- och Sibma. Och de gåvo namn åt städerna som de byggde upp.

³⁹וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה׃

³⁹Och Makirs, Manasses sons, barn gingo åstad till Gilead och intogo det och fördrevo amoréerna som bodde där.

⁴⁰ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה׃

⁴⁰Och Mose gav Gilead åt Makir, Manasses son, och han bosatte sig där.

⁴¹ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר׃

⁴¹Och Jair, Manasses son, gick åstad och intog deras byar och kallade dem Jairs byar.

⁴²ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו׃

⁴²Och Noba gick åstad och intog Kenat, med underlydande orter, och kallade det Noba, efter sitt eget namn.