¹ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃

¹But a certain man named Ananias, with Sapphira, his wife, sold a possession,

²ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃

²and kept back part of the price, his wife also being aware of it, and brought a certain part, and laid it at the apostles’ feet.

³ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃

³But Peter said, “Ananias, why has Satan filled your heart to lie to the Holy Spirit, and to keep back part of the price of the land?

⁴הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

⁴While you kept it, didn’t it remain your own? After it was sold, wasn’t it in your power? How is it that you have conceived this thing in your heart? You haven’t lied to men, but to God.”

⁵וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃

⁵Ananias, hearing these words, fell down and died. Great fear came on all who heard these things.

⁶ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃

⁶The young men arose and wrapped him up, and they carried him out and buried him.

⁷ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃

⁷About three hours later, his wife, not knowing what had happened, came in.

⁸ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃

⁸Peter answered her, “Tell me whether you sold the land for so much.” She said, “Yes, for so much.”

⁹ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃

⁹But Peter asked her, “How is it that you have agreed together to tempt the Spirit of the Lord? Behold, the feet of those who have buried your husband are at the door, and they will carry you out.”

¹⁰ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃

¹⁰She fell down immediately at his feet, and died. The young men came in and found her dead, and they carried her out and buried her by her husband.

¹¹ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃

¹¹Great fear came on the whole assembly, and on all who heard these things.

¹²ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃

¹²By the hands of the apostles many signs and wonders were done among the people. They were all with one accord in Solomon’s porch.

¹³ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃

¹³None of the rest dared to join them, however the people honored them.

¹⁴אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃

¹⁴More believers were added to the Lord, multitudes of both men and women.

¹⁵עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃

¹⁵They even carried out the sick into the streets, and laid them on cots and mattresses, so that as Peter came by, at the least his shadow might overshadow some of them.

¹⁶וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃

¹⁶Multitudes also came together from the cities around Jerusalem, bringing sick people, and those who were tormented by unclean spirits: and they were all healed.

¹⁷ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃

¹⁷But the high priest rose up, and all those who were with him (which is the sect of the Sadducees), and they were filled with jealousy,

¹⁸וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃

¹⁸and laid hands on the apostles, and put them in public custody.

¹⁹ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃

¹⁹But an angel of the Lord opened the prison doors by night, and brought them out, and said,

²⁰לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃

²⁰“Go stand and speak in the temple to the people all the words of this life.”

²¹והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃

²¹When they heard this, they entered into the temple about daybreak, and taught. But the high priest came, and those who were with him, and called the council together, and all the senate of the children of Israel, and sent to the prison to have them brought.

²²וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃

²²But the officers who came didn’t find them in the prison. They returned and reported,

²³את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃

²³“We found the prison shut and locked, and the guards standing before the doors, but when we opened them, we found no one inside!”

²⁴ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃

²⁴Now when the high priest, the captain of the temple, and the chief priests heard these words, they were very perplexed about them and what might become of this.

²⁵ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃

²⁵One came and told them, “Behold, the men whom you put in prison are in the temple, standing and teaching the people.”

²⁶וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃

²⁶Then the captain went with the officers, and brought them without violence, for they were afraid that the people might stone them.

²⁷ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃

²⁷When they had brought them, they set them before the council. The high priest questioned them,

²⁸הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃

²⁸saying, “Didn’t we strictly command you not to teach in this name? Behold, you have filled Jerusalem with your teaching, and intend to bring this man’s blood on us.”

²⁹ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃

²⁹But Peter and the apostles answered, “We must obey God rather than men.

³⁰אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃

³⁰The God of our fathers raised up Jesus, whom you killed, hanging him on a tree.

³¹את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃

³¹God exalted him with his right hand to be a Prince and a Savior, to give repentance to Israel, and remission of sins.

³²ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃

³²We are His witnesses of these things; and so also is the Holy Spirit, whom God has given to those who obey him.”

³³ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃

³³But they, when they heard this, were cut to the heart, and determined to kill them.

³⁴ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃

³⁴But one stood up in the council, a Pharisee named Gamaliel, a teacher of the law, honored by all the people, and commanded to put the apostles out for a little while.

³⁵ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃

³⁵He said to them, “You men of Israel, be careful concerning these men, what you are about to do.

³⁶כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃

³⁶For before these days Theudas rose up, making himself out to be somebody; to whom a number of men, about four hundred, joined themselves: who was slain; and all, as many as obeyed him, were dispersed, and came to nothing.

³⁷ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃

³⁷After this man, Judas of Galilee rose up in the days of the enrollment, and drew away some people after him. He also perished, and all, as many as obeyed him, were scattered abroad.

³⁸ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃

³⁸Now I tell you, withdraw from these men, and leave them alone. For if this counsel or this work is of men, it will be overthrown.

³⁹ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃

³⁹But if it is of God, you will not be able to overthrow it, and you would be found even to be fighting against God!”

⁴⁰וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃

⁴⁰They agreed with him. Summoning the apostles, they beat them and commanded them not to speak in the name of Jesus, and let them go.

⁴¹ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃

⁴¹They therefore departed from the presence of the council, rejoicing that they were counted worthy to suffer dishonor for Jesus’ name.

⁴²וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃

⁴²Every day, in the temple and at home, they never stopped teaching and preaching Jesus, the Christ.