¹והרעב כבד בארץ׃

¹The famine was severe in the land.

²ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃

²It happened, when they had eaten up the grain which they had brought out of Egypt, their father said to them, “Go again, buy us a little more food.”

³ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

³Judah spoke to him, saying, “The man solemnly warned us, saying, ‘You shall not see my face, unless your brother is with you.’

⁴אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

⁴If you’ll send our brother with us, we’ll go down and buy you food,

⁵ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁵but if you’ll not send him, we’ll not go down, for the man said to us, ‘You shall not see my face, unless your brother is with you.’”

⁶ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

⁶Israel said, “Why did you treat me so badly, telling the man that you had another brother?”

⁷ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃

⁷They said, “The man asked directly concerning ourselves, and concerning our relatives, saying, ‘Is your father still alive? Have you another brother?’ We just answered his questions. Is there any way we could know that he would say, ‘Bring your brother down?’”

⁸ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃

⁸Judah said to Israel, his father, “Send the boy with me, and we’ll get up and go, so that we may live, and not die, both we, and you, and also our little ones.

⁹אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃

⁹I’ll be collateral for him. From my hand will you require him. If I don’t bring him to you, and set him before you, then let me bear the blame forever,

¹⁰כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃

¹⁰for if we hadn’t delayed, surely we would have returned a second time by now.”

¹¹ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

¹¹Their father, Israel, said to them, “If it must be so, then do this. Take from the choice fruits of the land in your bags, and carry down a present for the man, a little balm, a little honey, spices and myrrh, nuts, and almonds;

¹²וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

¹²and take double money in your hand, and take back the money that was returned in the mouth of your sacks. Perhaps it was an oversight.

¹³ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃

¹³Take your brother also, get up, and return to the man.

¹⁴ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

¹⁴May God Almighty give you mercy before the man, that he may release to you your other brother and Benjamin. If I am bereaved of my children, I am bereaved.”

¹⁵ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

¹⁵The men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and got up, went down to Egypt, and stood before Joseph.

¹⁶וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

¹⁶When Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house, “Bring the men into the house, and butcher an animal, and prepare; for the men will dine with me at noon.”

¹⁷ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃

¹⁷The man did as Joseph commanded, and the man brought the men to Joseph’s house.

¹⁸וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃

¹⁸The men were afraid, because they were brought to Joseph’s house; and they said, “Because of the money that was returned in our sacks at the first time, we’re brought in; that he may seek occasion against us, attack us, and seize us as slaves, along with our donkeys.”

¹⁹ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

¹⁹They came near to the steward of Joseph’s house, and they spoke to him at the door of the house,

²⁰ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃

²⁰and said, “Oh, my lord, we indeed came down the first time to buy food.

²¹ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

²¹When we came to the lodging place, we opened our sacks, and behold, each man’s money was in the mouth of his sack, our money in full weight. We have brought it back in our hand.

²²וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃

²²We have brought down other money in our hand to buy food. We don’t know who put our money in our sacks.”

²³ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃

²³He said, “Peace be to you. Don’t be afraid. Your God, and the God of your father, has given you treasure in your sacks. I received your money.” He brought Simeon out to them.

²⁴ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

²⁴The man brought the men into Joseph’s house, and gave them water, and they washed their feet. He gave their donkeys fodder.

²⁵ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃

²⁵They prepared the present for Joseph’s coming at noon, for they heard that they should eat bread there.

²⁶ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃

²⁶When Joseph came home, they brought him the present which was in their hand into the house, and bowed themselves down to him to the earth.

²⁷וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

²⁷He asked them of their welfare, and said, “Is your father well, the old man of whom you spoke? Is he yet alive?”

²⁸ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃

²⁸They said, “Your servant, our father, is well. He is still alive.” They bowed down humbly.

²⁹וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

²⁹He lifted up his eyes, and saw Benjamin, his brother, his mother’s son, and said, “Is this your youngest brother, of whom you spoke to me?” He said, “God be gracious to you, my son.”

³⁰וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

³⁰Joseph hurried, for his heart yearned over his brother; and he sought a place to weep. He entered into his room, and wept there.

³¹וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

³¹He washed his face, and came out. He controlled himself, and said, “Serve the meal.”

³²וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃

³²They served him by himself, and them by themselves, and the Egyptians, that ate with him, by themselves, because the Egyptians don’t eat bread with the Hebrews, for that is an abomination to the Egyptians.

³³וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃

³³They sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth, and the men marveled one with another.

³⁴וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

³⁴He sent portions to them from before him, but Benjamin’s portion was five times as much as any of theirs. They drank, and were merry with him.