¹ויען איוב ויאמר׃

¹Then Job answered,

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

²“Oh that my anguish were weighed, and all my calamity laid in the balances!

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

³For now it would be heavier than the sand of the seas, therefore have my words been rash.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁴For the arrows of the Almighty are within me. My spirit drinks up their poison. The terrors of God set themselves in array against me.

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁵Does the wild donkey bray when he has grass? Or does the ox low over his fodder?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁶Can that which has no flavor be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁷My soul refuses to touch them. They are as loathsome food to me.

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁸“Oh that I might have my request, that God would grant the thing that I long for,

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

⁹even that it would please God to crush me; that he would let loose his hand, and cut me off!

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹⁰Be it still my consolation, yes, let me exult in pain that doesn’t spare, that I have not denied the words of the Holy One.

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹¹What is my strength, that I should wait? What is my end, that I should be patient?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹²Is my strength the strength of stones? Or is my flesh of brass?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹³Isn’t it that I have no help in me, That wisdom is driven quite from me?

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁴“To him who is ready to faint, kindness should be shown from his friend; even to him who forsakes the fear of the Almighty.

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁵My brothers have dealt deceitfully as a brook, as the channel of brooks that pass away;

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁶Which are black by reason of the ice, in which the snow hides itself.

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁷In the dry season, they vanish. When it is hot, they are consumed out of their place.

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁸The caravans that travel beside them turn aside. They go up into the waste, and perish.

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

¹⁹The caravans of Tema looked. The companies of Sheba waited for them.

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²⁰They were distressed because they were confident. They came there, and were confounded.

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²¹For now you are nothing. You see a terror, and are afraid.

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²²Did I say, ‘Give to me?’ or, ‘Offer a present for me from your substance?’

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²³or, ‘Deliver me from the adversary’s hand?’ or, ‘Redeem me from the hand of the oppressors?’

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁴“Teach me, and I will hold my peace. Cause me to understand wherein I have erred.

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁵How forcible are words of uprightness! But your reproof, what does it reprove?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁶Do you intend to reprove words, since the speeches of one who is desperate are as wind?

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁷Yes, you would even cast lots for the fatherless, and make merchandise of your friend.

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁸Now therefore be pleased to look at me, for surely I shall not lie to your face.

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

²⁹Please return. Let there be no injustice. Yes, return again. My cause is righteous.

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

³⁰Is there injustice on my tongue? Can’t my taste discern mischievous things?