¹When we had escaped, then they NU reads “we” learned that the island was called Malta.

¹וכאשר נמלטנו נודע לנו כי שם האי מליטי׃

²The natives showed us uncommon kindness; for they kindled a fire, and received us all, because of the present rain, and because of the cold.

²והנכרים לא המעיטו חסדם עמנו כי בערו אש ויאספו את כלנו אליהם מפני הגשם היורד ומפני הקר׃

³But when Paul had gathered a bundle of sticks and laid them on the fire, a viper came out because of the heat, and fastened on his hand.

³ופולוס אסף לו ערמת קצים וישם על המוקד ומן החם יצא אפעה ויאחז בידו׃

⁴When the natives saw the creature hanging from his hand, they said one to another, “No doubt this man is a murderer, whom, though he has escaped from the sea, yet Justice has not allowed to live.”

⁴ויראו הנכרים את החיה תלויה על ידו ויאמרו איש אל רעהו אכן רצח האיש הזה אשר הנקמה לא הניחה לו לחיות אף כי נמלט מן הים׃

⁵However he shook off the creature into the fire, and wasn’t harmed.

⁵והוא נער את החיה מעל ידו אל תוך האש ולא הרעה לו מאומה׃

⁶But they expected that he would have swollen or fallen down dead suddenly, but when they watched for a long time and saw nothing bad happen to him, they changed their minds, and said that he was a god.

⁶והם הוחילו אשר יצבה גופו או אשר יפל מת פתאם ויחילו עד בוש והנה לא קרהו כל אסון ויהפך לבם ויאמרו כי אלהים הוא׃

⁷Now in the neighborhood of that place were lands belonging to the chief man of the island, named Publius, who received us, and courteously entertained us for three days.

⁷ובסביבו המקום ההוא היו שדות אשר לראש אנשי האי ושמו פובליוס הוא הביא אתנו לביתו ויכלכל אתנו בטובו שלשת ימים׃

⁸It happened that the father of Publius lay sick of fever and dysentery. Paul entered in to him, prayed, and laying his hands on him, healed him.

⁸ואבי פובליוס מוטל למשכב בקדחת ובמחלה המעים ויבא אליו פולוס ויתפלל וישם עליו את ידיו וירפאהו׃

⁹Then when this was done, the rest also who had diseases in the island came, and were cured.

⁹ואחרי המעשה הזה באו גם החלים האחרים אשר באי וירפאו׃

¹⁰They also honored us with many honors, and when we sailed, they put on board the things that we needed.

¹⁰ויכבדנו כבוד גדול ובלכתנו משם ספקו לנו די צרכנו׃

¹¹After three months, we set sail in a ship of Alexandria which had wintered in the island, whose sign was “The Twin Brothers.”

¹¹ואחרי שלשת חדשים עברנו משם באניה אלכסנדרית אשר ישבה באי בימי הסתו ואות דגלה התאומים׃

¹²Touching at Syracuse, we stayed there three days.

¹²ונבא אל סרקוסא ונשב שם שלשת ימים׃

¹³From there we circled around and arrived at Rhegium. After one day, a south wind sprang up, and on the second day we came to Puteoli,

¹³משם סבנו ונבא אל רגיון ובנשב רוח דרומית ביום המחרת באנו ביום השני אל פוטיולי׃

¹⁴where we found brothers, The word for “brothers” here and where context allows may also be correctly translated “brothers and sisters” or “siblings.” and were entreated to stay with them for seven days. So we came to Rome.

¹⁴ושם מצאנו אחים ויבקשו ממנו לשבת אתם שבעת ימים ובכן הלכנו אל רומי׃

¹⁵From there the brothers, when they heard of us, came to meet us as far as The Market of Appius and The Three Taverns. When Paul saw them, he thanked God, and took courage.

¹⁵וישמעו האחים את בואנו ויצאו משם לקראתנו עד לשוק אפיוס ועד לשלשת החניות וירא אתם פולוס ויודה לאלהים ויתחזק׃

¹⁶When we entered into Rome, the centurion delivered the prisoners to the captain of the guard, but Paul was allowed to stay by himself with the soldier who guarded him.

¹⁶ואחר באנו אל רומי העביר שר המאה את האסירים אל שר הצבא ולפולוס הניחו לשבת לבדו עם איש הצבא השמר אותו׃

¹⁷It happened that after three days Paul called together those who were the leaders of the Jews. When they had come together, he said to them, “I, brothers, though I had done nothing against the people, or the customs of our fathers, still was delivered prisoner from Jerusalem into the hands of the Romans,

¹⁷ויהי אחרי שלשת ימים ויקרא פולוס אליו את ראשי היהודים ויקהלו אליו ויאמר אליהם אנשים אחים אף כי לא מעלתי מעל בעמנו ובחקות אבותינו אסרוני בירושלים וימסרוני לידי הרומיים׃

¹⁸who, when they had examined me, desired to set me free, because there was no cause of death in me.

¹⁸והם אחרי חקרם אתי אמרו לפטרני כי לא נמצא בי משפט מות׃

¹⁹But when the Jews spoke against it, I was constrained to appeal to Caesar, not that I had anything about which to accuse my nation.

¹⁹והיהודים קמו בי ואאנס לקרא את הקיסר לדיני אך אין נפשי לשטון את עמי בדבר׃

²⁰For this cause therefore I asked to see you and to speak with you. For because of the hope of Israel I am bound with this chain.”

²⁰ובעבור זאת קראתי לכם לראותכם ולדבר עמכם כי בגלל תקות ישראל אסור אני בכבל הזה׃

²¹They said to him, “We neither received letters from Judea concerning you, nor did any of the brothers come here and report or speak any evil of you.

²¹ויאמרו אליו לא קבלנו על אדותיך אגרות מארץ יהודה ולא בא הנה אחד מן האחים אשר הגיד או דבר עליך דבר רע׃

²²But we desire to hear from you what you think. For, as concerning this sect, it is known to us that everywhere it is spoken against.”

²²אמנם חפצים אנחנו לשמע את אשר בלבבך כי נודע לנו אשר בכל מקום יריבו אל הכת הזאת׃

²³When they had appointed him a day, many people came to him at his lodging. He explained to them, testifying about the Kingdom of God, and persuading them concerning Jesus, both from the law of Moses and from the prophets, from morning until evening.

²³וישימו לו יום מועד ויבאו אליו רבים אל מלונו ויעד בהם ויבאר את מלכות אלהים ויוכח להם עניני ישוע מתורת משה ומן הנביאים מבקר עד ערב׃

²⁴Some believed the things which were spoken, and some disbelieved.

²⁴ויש אשר שמעו אל דבריו ויש אשר לא האמינו׃

²⁵When they didn’t agree among themselves, they departed after Paul had spoken one word, “The Holy Spirit spoke rightly through Isaiah, the prophet, to our fathers,

²⁵ויחלקו בדעתם ויסורו ללכת לדרכם בדבר פולוס הדבר האחד הזה היטב דבר רוח הקדש לאבותינו בפי ישעיהו הנביא לאמר׃

²⁶saying, ‘Go to this people, and say, in hearing, you will hear, but will in no way understand. In seeing, you will see, but will in no way perceive.

²⁶לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו׃

²⁷For this people’s heart has grown callous. Their ears are dull of hearing. Their eyes they have closed. Lest they should see with their eyes, hear with their ears, understand with their heart, and would turn again, and I would heal them.’ Isaiah 6:9-10

²⁷כי שמן לב העם הזה ואזניו כבדו ואת עיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפאתיו׃

²⁸“Be it known therefore to you, that the salvation of God is sent to the nations. They will also listen.”

²⁸לכן דעו כי לגוים נשלחה תשועת אלהים והמה ישמעו׃

²⁹When he had said these words, the Jews departed, having a great dispute among themselves.

²⁹ויהי בדברו זאת הלכו מאתו היהודים ויתוכחו הרבה איש עם רעהו׃

³⁰Paul stayed two whole years in his own rented house, and received all who were coming to him,

³⁰ופולוס ישב שנתים ימים בביתו אשר שכר לו ויקבל את כל הבאים אליו׃

³¹preaching the Kingdom of God, and teaching the things concerning the Lord Jesus Christ with all boldness, without hindrance.

³¹ויקרא את מלכות האלהים וילמד את דרכי ישוע המשיח אדנינו בכל בטחון לבו ואין מנע׃