¹They took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came to the wilderness of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt.

¹ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃

²The whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron in the wilderness;

²וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃

³and the children of Israel said to them, “We wish that we had died by the hand of Yahweh in the land of Egypt, when we sat by the meat pots, when we ate our fill of bread, for you have brought us out into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.”

³ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

⁴Then Yahweh said to Moses, “Behold, I will rain bread from the sky for you, and the people shall go out and gather a day’s portion every day, that I may test them, whether they will walk in my law, or not.

⁴ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃

⁵It shall come to pass on the sixth day, that they shall prepare that which they bring in, and it shall be twice as much as they gather daily.”

⁵והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃

⁶Moses and Aaron said to all the children of Israel, “At evening, then you shall know that Yahweh has brought you out from the land of Egypt;

⁶ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃

⁷and in the morning, then you shall see the glory of Yahweh; because he hears your murmurings against Yahweh. Who are we, that you murmur against us?”

⁷ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו׃

⁸Moses said, “Now Yahweh shall give you meat to eat in the evening, and in the morning bread to satisfy you; because Yahweh hears your murmurings which you murmur against him. And who are we? Your murmurings are not against us, but against Yahweh.”

⁸ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה׃

⁹Moses said to Aaron, “Tell all the congregation of the children of Israel, ‘Come near before Yahweh, for he has heard your murmurings.’”

⁹ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃

¹⁰It happened, as Aaron spoke to the whole congregation of the children of Israel, that they looked toward the wilderness, and behold, the glory of Yahweh appeared in the cloud.

¹⁰ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃

¹¹Yahweh spoke to Moses, saying,

¹¹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹²“I have heard the murmurings of the children of Israel. Speak to them, saying, ‘At evening you shall eat meat, and in the morning you shall be filled with bread: and you shall know that I am Yahweh your God.’”

¹²שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃

¹³It happened at evening that quail came up and covered the camp; and in the morning the dew lay around the camp.

¹³ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃

¹⁴When the dew that lay had gone, behold, on the surface of the wilderness was a small round thing, small as the frost on the ground.

¹⁴ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃

¹⁵When the children of Israel saw it, they said one to another, “What is it?” For they didn’t know what it was. Moses said to them, “It is the bread which Yahweh has given you to eat.”

¹⁵ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃

¹⁶This is the thing which Yahweh has commanded: “Gather of it everyone according to his eating; an omer An omer is about 2.2 litres or about 2.3 quarts a head, according to the number of your persons, you shall take it, every man for those who are in his tent.”

¹⁶זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃

¹⁷The children of Israel did so, and gathered some more, some less.

¹⁷ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃

¹⁸When they measured it with an omer, he who gathered much had nothing over, and he who gathered little had no lack. They gathered every man according to his eating.

¹⁸וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃

¹⁹Moses said to them, “Let no one leave of it until the morning.”

¹⁹ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃

²⁰Notwithstanding they didn’t listen to Moses, but some of them left of it until the morning, and it bred worms, and became foul: and Moses was angry with them.

²⁰ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃

²¹They gathered it morning by morning, everyone according to his eating. When the sun grew hot, it melted.

²¹וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃

²²It happened that on the sixth day they gathered twice as much bread, two omers for each one, and all the rulers of the congregation came and told Moses.

²²ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃

²³He said to them, “This is that which Yahweh has spoken, ‘Tomorrow is a solemn rest, a holy Sabbath to Yahweh. Bake that which you want to bake, and boil that which you want to boil; and all that remains over lay up for yourselves to be kept until the morning.’”

²³ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר׃

²⁴They laid it up until the morning, as Moses asked, and it didn’t become foul, neither was there any worm in it.

²⁴ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃

²⁵Moses said, “Eat that today, for today is a Sabbath to Yahweh. Today you shall not find it in the field.

²⁵ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃

²⁶Six days you shall gather it, but on the seventh day is the Sabbath. In it there shall be none.”

²⁶ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃

²⁷It happened on the seventh day, that some of the people went out to gather, and they found none.

²⁷ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו׃

²⁸Yahweh said to Moses, “How long do you refuse to keep my commandments and my laws?

²⁸ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃

²⁹Behold, because Yahweh has given you the Sabbath, therefore he gives you on the sixth day the bread of two days. Everyone stay in his place. Let no one go out of his place on the seventh day.”

²⁹ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי׃

³⁰So the people rested on the seventh day.

³⁰וישבתו העם ביום השבעי׃

³¹The house of Israel called its name Manna, “Manna” means “What is it?” and it was like coriander seed, white; and its taste was like wafers with honey.

³¹ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃

³²Moses said, “This is the thing which Yahweh has commanded, ‘Let an omer-full of it be kept throughout your generations, that they may see the bread with which I fed you in the wilderness, when I brought you forth from the land of Egypt.’”

³²ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃

³³Moses said to Aaron, “Take a pot, and put an omer-full of manna in it, and lay it up before Yahweh, to be kept throughout your generations.”

³³ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃

³⁴As Yahweh commanded Moses, so Aaron laid it up before the Testimony, to be kept.

³⁴כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃

³⁵The children of Israel ate the manna forty years, until they came to an inhabited land. They ate the manna until they came to the borders of the land of Canaan.

³⁵ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃

³⁶Now an omer is the tenth part of an ephah. 1 ephah is about 22 litres or about 2/3 of a bushel

³⁶והעמר עשרית האיפה הוא׃