¹God remembered Noah, all the animals, and all the livestock that were with him in the ship; and God made a wind to pass over the earth. The waters subsided.

¹ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

²The deep’s fountains and the sky’s windows were also stopped, and the rain from the sky was restrained.

²ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

³The waters receded from the earth continually. After the end of one hundred fifty days the waters decreased.

³וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

⁴The ship rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, on Ararat’s mountains.

⁴ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

⁵The waters receded continually until the tenth month. In the tenth month, on the first day of the month, the tops of the mountains were seen.

⁵והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

⁶It happened at the end of forty days, that Noah opened the window of the ship which he had made,

⁶ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

⁷and he sent out a raven. It went back and forth, until the waters were dried up from the earth.

⁷וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

⁸He sent out a dove from him, to see if the waters were abated from the surface of the ground,

⁸וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

⁹but the dove found no place to rest her foot, and she returned to him into the ship; for the waters were on the surface of the whole earth. He put out his hand, and took her, and brought her to him into the ship.

⁹ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

¹⁰He stayed yet another seven days; and again he sent the dove out of the ship.

¹⁰ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

¹¹The dove came back to him at evening, and, behold, in her mouth was an olive leaf plucked off. So Noah knew that the waters were abated from the earth.

¹¹ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

¹²He stayed yet another seven days, and sent out the dove; and she didn’t return to him any more.

¹²וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

¹³It happened in the six hundred first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from the earth. Noah removed the covering of the ship, and looked. He saw that the surface of the ground was dried.

¹³ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

¹⁴In the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth was dry.

¹⁴ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

¹⁵God spoke to Noah, saying,

¹⁵וידבר אלהים אל נח לאמר׃

¹⁶“Go out of the ship, you, and your wife, and your sons, and your sons’ wives with you.

¹⁶צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

¹⁷Bring out with you every living thing that is with you of all flesh, including birds, livestock, and every creeping thing that creeps on the earth, that they may breed abundantly in the earth, and be fruitful, and multiply on the earth.”

¹⁷כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

¹⁸Noah went out, with his sons, his wife, and his sons’ wives with him.

¹⁸ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

¹⁹Every animal, every creeping thing, and every bird, whatever moves on the earth, after their families, went out of the ship.

¹⁹כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

²⁰Noah built an altar to Yahweh, and took of every clean animal, and of every clean bird, and offered burnt offerings on the altar.

²⁰ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

²¹Yahweh smelled the pleasant aroma. Yahweh said in his heart, “I will not again curse the ground any more for man’s sake, because the imagination of man’s heart is evil from his youth; neither will I ever again strike everything living, as I have done.

²¹וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

²²While the earth remains, seed time and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night shall not cease.”

²²עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃