¹Then Job answered,

¹ויען איוב ויאמר׃

²“How long will you torment me, and crush me with words?

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

³You have reproached me ten times. You aren’t ashamed that you attack me.

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

⁴If it is true that I have erred, my error remains with myself.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁵If indeed you will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach;

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁶know now that God has subverted me, and has surrounded me with his net.

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁷“Behold, I cry out of wrong, but I am not heard. I cry for help, but there is no justice.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁸He has walled up my way so that I can’t pass, and has set darkness in my paths.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁹He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

¹⁰He has broken me down on every side, and I am gone. My hope he has plucked up like a tree.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹¹He has also kindled his wrath against me. He counts me among his adversaries.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹²His troops come on together, build a siege ramp against me, and encamp around my tent.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹³“He has put my brothers far from me. My acquaintances are wholly estranged from me.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹⁴My relatives have gone away. My familiar friends have forgotten me.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁵Those who dwell in my house, and my maids, count me for a stranger. I am an alien in their sight.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁶I call to my servant, and he gives me no answer. I beg him with my mouth.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁷My breath is offensive to my wife. I am loathsome to the children of my own mother.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁸Even young children despise me. If I arise, they speak against me.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁹All my familiar friends abhor me. They whom I loved have turned against me.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

²⁰My bones stick to my skin and to my flesh. I have escaped by the skin of my teeth.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²¹“Have pity on me, have pity on me, you my friends; for the hand of God has touched me.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²²Why do you persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²³“Oh that my words were now written! Oh that they were inscribed in a book!

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²⁴That with an iron pen and lead they were engraved in the rock forever!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁵But as for me, I know that my Redeemer lives. In the end, he will stand upon the earth.

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁶After my skin is destroyed, then in my flesh shall I see God,

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁷Whom I, even I, shall see on my side. My eyes shall see, and not as a stranger. “My heart is consumed within me.

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁸If you say, ‘How we will persecute him!’ because the root of the matter is found in me,

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁹be afraid of the sword, for wrath brings the punishments of the sword, that you may know there is a judgment.”

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃