1Then Job answered,
1ויען איוב ויאמר׃
2“Truly I know that it is so, but how can man be just with God?
2אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃
3If he is pleased to contend with him, he can’t answer him one time in a thousand.
3אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃
4God who is wise in heart, and mighty in strength: who has hardened himself against him, and prospered?
4חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃
5He removes the mountains, and they don’t know it, when he overturns them in his anger.
5המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃
6He shakes the earth out of its place. Its pillars tremble.
6המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃
7He commands the sun, and it doesn’t rise, and seals up the stars.
7האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃
8He alone stretches out the heavens, and treads on the waves of the sea.
8נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃
9He makes the Bear, Orion, and the Pleiades, and the rooms of the south.
9עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃
10He does great things past finding out; yes, marvelous things without number.
10עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃
11Behold, he goes by me, and I don’t see him. He passes on also, but I don’t perceive him.
11הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃
12Behold, he snatches away. Who can hinder him? Who will ask him, ‘What are you doing?’
12הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃
13“God will not withdraw his anger. The helpers of Rahab stoop under him.
13אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃
14How much less shall I answer him, And choose my words to argue with him?
14אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃
15Though I were righteous, yet I wouldn’t answer him. I would make supplication to my judge.
15אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃
16If I had called, and he had answered me, yet I wouldn’t believe that he listened to my voice.
16אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃
17For he breaks me with a storm, and multiplies my wounds without cause.
17אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃
18He will not allow me to catch my breath, but fills me with bitterness.
18לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃
19If it is a matter of strength, behold, he is mighty! If of justice, ‘Who,’ says he, ‘will summon me?’
19אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃
20Though I am righteous, my own mouth shall condemn me. Though I am blameless, it shall prove me perverse.
20אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃
21I am blameless. I don’t respect myself. I despise my life.
21תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃
22“It is all the same. Therefore I say he destroys the blameless and the wicked.
22אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃
23If the scourge kills suddenly, he will mock at the trial of the innocent.
23אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃
24The earth is given into the hand of the wicked. He covers the faces of its judges. If not he, then who is it?
24ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃
25“Now my days are swifter than a runner. They flee away, they see no good,
25וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃
26They have passed away as the swift ships, as the eagle that swoops on the prey.
26חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃
27If I say, ‘I will forget my complaint, I will put off my sad face, and cheer up;’
27אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃
28I am afraid of all my sorrows, I know that you will not hold me innocent.
28יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃
29I shall be condemned. Why then do I labor in vain?
29אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃
30If I wash myself with snow, and cleanse my hands with lye,
30אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃
31yet you will plunge me in the ditch. My own clothes shall abhor me.
31אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃
32For he is not a man, as I am, that I should answer him, that we should come together in judgment.
32כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃
33There is no umpire between us, that might lay his hand on us both.
33לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃
34Let him take his rod away from me. Let his terror not make me afraid;
34יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃
35then I would speak, and not fear him, for I am not so in myself.
35אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃