¹The people were complaining in the ears of Yahweh. When Yahweh heard it, his anger was kindled; and Yahweh’s fire burnt among them, and consumed some of the outskirts of the camp.

¹ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה׃

²The people cried to Moses; and Moses prayed to Yahweh, and the fire abated.

²ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש׃

³The name of that place was called Taberah Taberah means “burning” , because Yahweh’s fire burnt among them.

³ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה׃

⁴The mixed multitude that was among them lusted exceedingly: and the children of Israel also wept again, and said, “Who will give us flesh to eat?

⁴והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃

⁵We remember the fish, which we ate in Egypt for nothing; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;

⁵זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים׃

⁶but now we have lost our appetite. There is nothing at all except this manna to look at.”

⁶ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃

⁷The manna was like coriander seed, and its appearance like the appearance of bdellium.

⁷והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח׃

⁸The people went around, gathered it, and ground it in mills, or beat it in mortars, and boiled it in pots, and made cakes of it. Its taste was like the taste of fresh oil.

⁸שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן׃

⁹When the dew fell on the camp in the night, the manna fell on it.

⁹וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו׃

¹⁰Moses heard the people weeping throughout their families, every man at the door of his tent; and the anger of Yahweh was kindled greatly; and Moses was displeased.

¹⁰וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע׃

¹¹Moses said to Yahweh, “Why have you treated with your servant so badly? Why haven’t I found favor in your sight, that you lay the burden of all this people on me?

¹¹ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי׃

¹²Have I conceived all this people? Have I brought them forth, that you should tell me, ‘Carry them in your bosom, as a nurse carries a nursing infant, to the land which you swore to their fathers?’

¹²האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו׃

¹³Where could I get meat to give to all this people? For they weep to me, saying, ‘Give us meat, that we may eat.’

¹³מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה׃

¹⁴I am not able to bear all this people alone, because it is too heavy for me.

¹⁴לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני׃

¹⁵If you treat me this way, please kill me right now, if I have found favor in your sight; and don’t let me see my wretchedness.”

¹⁵ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי׃

¹⁶Yahweh said to Moses, “Gather to me seventy men of the elders of Israel, whom you know to be the elders of the people, and officers over them; and bring them to the Tent of Meeting, that they may stand there with you.

¹⁶ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך׃

¹⁷I will come down and talk with you there. I will take of the Spirit which is on you, and will put it on them; and they shall bear the burden of the people with you, that you not bear it yourself alone.

¹⁷וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך׃

¹⁸“Say to the people, ‘Sanctify yourselves against tomorrow, and you will eat flesh; for you have wept in the ears of Yahweh, saying, “Who will give us flesh to eat? For it was well with us in Egypt.” Therefore Yahweh will give you flesh, and you will eat.

¹⁸ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃

¹⁹You will not eat one day, nor two days, nor five days, neither ten days, nor twenty days,

¹⁹לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום׃

²⁰but a whole month, until it come out at your nostrils, and it is loathsome to you; because that you have rejected Yahweh who is among you, and have wept before him, saying, “Why did we come out of Egypt?”’”

²⁰עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים׃

²¹Moses said, “The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot; and you have said, ‘I will give them flesh, that they may eat a whole month.’

²¹ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים׃

²²Shall flocks and herds be slaughtered for them, to be sufficient for them? Shall all the fish of the sea be gathered together for them, to be sufficient for them?”

²²הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם׃

²³Yahweh said to Moses, “Has Yahweh’s hand grown short? Now you will see whether my word will happen to you or not.”

²³ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא׃

²⁴Moses went out, and told the people the words of Yahweh; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them around the Tent.

²⁴ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל׃

²⁵Yahweh came down in the cloud, and spoke to him, and took of the Spirit that was on him, and put it on the seventy elders: and it happened that when the Spirit rested on them, they prophesied, but they did so no more.

²⁵וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו׃

²⁶But two men remained in the camp. The name of one was Eldad, and the name of the other Medad: and the Spirit rested on them; and they were of those who were written, but had not gone out to the Tent; and they prophesied in the camp.

²⁶וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה׃

²⁷A young man ran, and told Moses, and said, “Eldad and Medad are prophesying in the camp!”

²⁷וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה׃

²⁸Joshua the son of Nun, the servant of Moses, one of his chosen men, answered, “My lord Moses, forbid them!”

²⁸ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם׃

²⁹Moses said to him, “Are you jealous for my sake? I wish that all Yahweh’s people were prophets, that Yahweh would put his Spirit on them!”

²⁹ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם׃

³⁰Moses went into the camp, he and the elders of Israel.

³⁰ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל׃

³¹A wind from Yahweh went out and brought quails from the sea, and let them fall by the camp, about a day’s journey on this side, and a day’s journey on the other side, around the camp, and about two cubits above the surface of the earth.

³¹ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ׃

³²The people rose up all that day, and all the night, and all the next day, and gathered the quails. He who gathered least gathered ten homers; 1 homer is about 220 litres or 6 bushels and they spread them all abroad for themselves around the camp.

³²ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה׃

³³While the flesh was yet between their teeth, before it was chewed, the anger of Yahweh was kindled against the people, and Yahweh struck the people with a very great plague.

³³הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃

³⁴The name of that place was called Kibroth Hattaavah, Kibroth Hattaavah means “graves of lust.” because there they buried the people who lusted.

³⁴ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים׃

³⁵From Kibroth Hattaavah the people traveled to Hazeroth; and they stayed at Hazeroth.

³⁵מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות׃