1婚筵的比喻（路14:16-24）
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
2“天国好像一个王，为儿子摆设婚筵。
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
3他派仆人去叫被邀请的人来参加婚筵。但他们不肯来。
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
4他再派另一些仆人去，说：‘你们告诉被邀请的人，我已经预备好了筵席，公牛和肥畜已经宰了，一切都预备妥当。来参加婚筵吧！’
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
5但那些人却不理会就走了；有的去耕田，有的去作买卖，
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
6其余的抓住王的仆人，凌辱他们，并且把他们杀了。
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7王就发怒，派兵消灭那些凶手，焚毁他们的城。
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
8然后对仆人说：‘婚筵已经预备好了，只是被邀请的人不配。
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
9所以你们要到大路口，凡遇见的，都请来参加婚筵。’
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
10“那些仆人就走到街上，把所有遇见的，不论好人坏人，都招聚了来，婚筵上就坐满了人。
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
11王进来与赴筵的人见面，看见有一个人没有穿着婚筵的礼服，
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12就对他说：‘朋友，你没有婚筵的礼服，怎能进到这里来呢？’他就无话可说。
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
13于是王对侍从说：‘把他的手和脚都绑起来，丢到外面的黑暗里，在那里必要哀哭切齿。’
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14因为被召的人多，选上的人少。”
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15以纳税的事问难耶稣（可12:13-17；路20:20-26）法利赛人就去商量，怎样找耶稣的话柄来陷害他。
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
16他们派了自己的门徒和希律党的人一同去问耶稣：“老师，我们知道你为人诚实，照着真理把 神的道教导人，不顾忌任何人，因为你不徇情面。
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
17请把你的意见告诉我们，纳税给凯撒，可不可以呢？”
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
18耶稣看出他们的恶意，就说：“虚伪的人，为什么试探我呢？
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
19拿纳税的钱币给我看看。”他们就拿了一个银币给他。
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20耶稣问他们：“这是谁的像，谁的名号？”
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
21他们回答：“凯撒的。”他就对他们说：“凯撒的应当归给凯撒， 神的应当归给 神。”
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
22他们听了，十分惊奇，就离开他走了。
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
23人复活后不娶不嫁（可12:18-27；路20:27-40）撒都该人向来认为没有复活的事。那一天，他们前来问耶稣：
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
24“老师，摩西说：‘如果一个人死了，没有儿女，他的弟弟应该娶他的妻子，为哥哥立后。’
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
25从前我们这里有兄弟七人，头一个结了婚，没有孩子就死了，留下妻子给他的弟弟。
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
26第二个、第三个直到第七个都是这样。
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27最后，那女人也死了。
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
28那么，复活的时候，她是这七个人中哪一个的妻子呢？因为他们都娶过她。”
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29耶稣回答他们：“你们错了，因为你们不明白圣经，也不晓得 神的能力。
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
30复活的时候，人们也不娶也不嫁，而是像天上的使者一样。
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
31关于死人复活的事， 神对你们讲过：‘我是亚伯拉罕的 神，以撒的 神，雅各的 神’，你们没有念过吗？ 神不是死人的 神，而是活人的 神。”
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
33群众听了他的教训，就十分诧异。
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
34最重要的诫命（可12:28-31）法利赛人听见耶稣使撒都该人无话可说，就聚集在一起。
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
35他们中间有一个律法家，试探耶稣说：
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
36“老师，律法中哪一条诫命是最重要的呢？”
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
37他回答：“你要全心、全性、全意爱主你的 神。
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
38这是最重要的第一条诫命。
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39第二条也和它相似，就是要爱人如己。
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
40全部律法和先知书，都以这两条诫命作为根据。”
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
41基督是大卫的子孙（可12:35-37；路20:41-44）法利赛人聚在一起的时候，耶稣问他们：
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
42“你们对基督的看法怎样？他是谁的子孙呢？”他们回答：“大卫的子孙。”
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
43耶稣就说：“那么大卫被圣灵感动，怎么会称他为主呢？他说：
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
44‘主对我的主说：你坐在我的右边，等我把你的仇敌放在你的脚下。’
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
45“大卫既然称他为主，他怎么又是大卫的子孙呢？”
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46没有人能够回答他。从那天起，也没有人敢再问他。
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃