1十个童女的比喻
1אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃
2她们中间有五个是愚蠢的，五个是聪明的。
2חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃
3那些愚蠢的拿着灯，却没有带油；
3הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃
4但那些聪明的拿着灯，也把油装在瓶里带来。
4והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃
5新郎很晚还没有到，她们都打瞌睡，而且睡着了。
5וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃
6半夜，有人喊叫：‘新郎来了，快出来迎接他。’
6ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃
7那些童女都醒过来，整理她们的灯。
7אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃
8愚蠢的对聪明的说：‘请把你们的油分一点给我们，我们的灯快要灭了。’
8ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃
9聪明的回答：‘这些恐怕不够我们大家用，不如你们自己到卖油的地方去买吧！’
9ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃
10她们去买油的时候，新郎来了；准备好了的童女就和他一同进去参加婚筵，门就关上了。
10ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃
11后来，其余的童女也来到，说：‘主啊，主啊，给我们开门吧！’
11ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃
12新郎却回答：‘我实在告诉你们，我不认识你们。’
12ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
13所以你们要警醒，因为不知道那日子和那时间。
13לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃
14三个仆人的比喻（路19:12-27）“天国又像一个人要出外远行，就叫自己的仆人来，把产业交给他们。
14כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו׃
15他按照各人的才干，一个给三万个银币，一个给一万二千个银币，一个给六千个银币（原文作“五个，二个，一个他连得”；一个他连得等于六千个银币），然后就远行去了。
15ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃
16那领了三万的马上去做生意，另外赚了三万。
16וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃
17那领了一万二千的也是这样，另赚了一万二千。
17וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃
18但那领了六千的，却去把地挖开，把主人的钱藏起来。
18אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו׃
19过了很久，那些仆人的主人回来了，要和他们算帐。
19ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃
20那领了三万个银币的，带着另外的三万前来，说：‘主啊，你交了三万给我，你看，我又赚了三万。’
20ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃
21主人对他说：‘又良善又忠心的仆人哪，你作得好！你既然在不多的事上忠心，我要派你管理许多的事。进来，享受你主人的快乐吧！’
21ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃
22那领了一万二千的也前来，说：‘主啊，你交了一万二千给我，你看，我又赚了一万二千。’
22ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃
23主人对他说：‘又良善又忠心的仆人哪，你作得好！你既然在不多的事上忠心，我要派你管理许多的事。进来，享受你主人的快乐吧！’
23ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃
24那领了六千的也前来，说：‘主啊，我知道你是个严厉的人，没有撒种的地方，你要收割；没有散播的地方，你要收聚。
24ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃
25所以，我就害怕起来，去把你的钱藏在地里。你看，你的钱还在这里。’
25ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃
26可是主人对他说：‘你这个又可恶又懒惰的仆人，你既然知道我要在没有撒种的地方收割，在没有散播的地方收聚，
26ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27那你就应该把我的钱存入银行，到我回来的时候，可以连本带利收回。
27לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃
28你们把他的六千银币拿去，交给那个有六万的。
28על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃
29因为凡是有的，还要给他，他就充足有余；凡是没有的，就算他有什么也要拿去。
29כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃
30把这没有用的仆人丢在外面的黑暗里，在那里必要哀哭切齿。’
30ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
31人子必审判万族“当人子在他的荣耀里，带着所有的使者降临的时候，他要坐在荣耀的宝座上。
31והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃
32万族要聚集在他面前，他要把他们彼此分开，好像牧羊人把绵羊和山羊分开一样：
32ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃
33把绵羊放在右边，山羊放在左边。
33והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃
34那时，王要对右边的说：‘蒙我父赐福的，来承受创世以来为你们预备好的国吧。
34אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃
35因为我饿了，你们给我吃；我渴了，你们给我喝；我作旅客，你们接待我；
35כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃
36我赤身露体，你们给我衣服穿；我病了，你们看顾我；我在监里，你们来看我。’
36ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37义人就回答：‘主啊，我们什么时候见你饿了就给你吃，渴了就给你喝呢？
37וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
38又什么时候见你作旅客就接待你，赤身露体就给你衣服穿呢？
38ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
39或者什么时候见你病了，或在监里就来看你呢？’
39ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40王要回答他们：‘我实在告诉你们，你们所作的，只要是作在我一个最小的弟兄身上，就是作在我的身上了。’
40והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃
41“王也要对左边的说：‘你们这被咒诅的，离开我，到为魔鬼和他的使者所预备的永火里去吧！
41ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃
42因为我饿了，你们没有给我吃；我渴了，你们没有给我喝；
42כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43我作旅客，你们没有接待我；我赤身露体，你们没有给我衣服穿；我病了，我在监里，你们没有看顾我。’
43גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44他们就回答：‘主啊，我们什么时候见你饿了、渴了、作旅客、赤身露体、病了，或在监里，却没有服事你呢？’
44וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45王要回答他们：‘我实在告诉你们，这些事你们既然没有作在一个最小的身上，就是没有作在我的身上了。’
45אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃
46他们要进入永远的刑罚，义人却要进入永生。”
46וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃