¹Now a certain man was sick, named Lazarus, of Bethany, the town of Mary and her sister Martha.

¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

²(It was that Mary which anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.)

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

³Therefore his sisters sent unto him, saying, Lord, behold, he whom thou lovest is sick.

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

⁴When Jesus heard that, he said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God might be glorified thereby.

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁵Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁶When he had heard therefore that he was sick, he abode two days still in the same place where he was.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁷Then after that saith he to his disciples, Let us go into Judaea again.

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁸His disciples say unto him, Master, the Jews of late sought to stone thee; and goest thou thither again?

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁹Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If any man walk in the day, he stumbleth not, because he seeth the light of this world.

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

¹⁰But if a man walk in the night, he stumbleth, because there is no light in him.

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹¹These things said he: and after that he saith unto them, Our friend Lazarus sleepeth; but I go, that I may awake him out of sleep.

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹²Then said his disciples, Lord, if he sleep, he shall do well.

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹³Howbeit Jesus spake of his death: but they thought that he had spoken of taking of rest in sleep.

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹⁴Then said Jesus unto them plainly, Lazarus is dead.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁵And I am glad for your sakes that I was not there, to the intent ye may believe; nevertheless let us go unto him.

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁶Then said Thomas, which is called Didymus, unto his fellowdisciples, Let us also go, that we may die with him.

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁷Then when Jesus came, he found that he had lain in the grave four days already.

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁸Now Bethany was nigh unto Jerusalem, about fifteen furlongs off:

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁹And many of the Jews came to Martha and Mary, to comfort them concerning their brother.

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

²⁰Then Martha, as soon as she heard that Jesus was coming, went and met him: but Mary sat still in the house.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²¹Then said Martha unto Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²²But I know, that even now, whatsoever thou wilt ask of God, God will give it thee.

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²³Jesus saith unto her, Thy brother shall rise again.

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²⁴Martha saith unto him, I know that he shall rise again in the resurrection at the last day.

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁵Jesus said unto her, I am the resurrection, and the life: he that believeth in me, though he were dead, yet shall he live:

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁶And whosoever liveth and believeth in me shall never die. Believest thou this?

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁷She saith unto him, Yea, Lord: I believe that thou art the Christ, the Son of God, which should come into the world.

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁸And when she had so said, she went her way, and called Mary her sister secretly, saying, The Master is come, and calleth for thee.

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁹As soon as she heard that, she arose quickly, and came unto him.

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

³⁰Now Jesus was not yet come into the town, but was in that place where Martha met him.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³¹The Jews then which were with her in the house, and comforted her, when they saw Mary, that she rose up hastily and went out, followed her, saying, She goeth unto the grave to weep there.

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³²Then when Mary was come where Jesus was, and saw him, she fell down at his feet, saying unto him, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³³When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews also weeping which came with her, he groaned in the spirit, and was troubled.

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³⁴And said, Where have ye laid him? They said unto him, Lord, come and see.

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁵Jesus wept.

³⁵ויבך ישוע׃

³⁶Then said the Jews, Behold how he loved him!

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁷And some of them said, Could not this man, which opened the eyes of the blind, have caused that even this man should not have died?

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁸Jesus therefore again groaning in himself cometh to the grave. It was a cave, and a stone lay upon it.

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁹Jesus said, Take ye away the stone. Martha, the sister of him that was dead, saith unto him, Lord, by this time he stinketh: for he hath been dead four days.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

⁴⁰Jesus saith unto her, Said I not unto thee, that, if thou wouldest believe, thou shouldest see the glory of God?

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴¹Then they took away the stone from the place where the dead was laid. And Jesus lifted up his eyes, and said, Father, I thank thee that thou hast heard me.

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴²And I knew that thou hearest me always: but because of the people which stand by I said it, that they may believe that thou hast sent me.

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴³And when he thus had spoken, he cried with a loud voice, Lazarus, come forth.

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴⁴And he that was dead came forth, bound hand and foot with graveclothes: and his face was bound about with a napkin. Jesus saith unto them, Loose him, and let him go.

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁵Then many of the Jews which came to Mary, and had seen the things which Jesus did, believed on him.

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁶But some of them went their ways to the Pharisees, and told them what things Jesus had done.

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁷Then gathered the chief priests and the Pharisees a council, and said, What do we? for this man doeth many miracles.

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁸If we let him thus alone, all men will believe on him: and the Romans shall come and take away both our place and nation.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁹And one of them, named Caiaphas, being the high priest that same year, said unto them, Ye know nothing at all,

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁵⁰Nor consider that it is expedient for us, that one man should die for the people, and that the whole nation perish not.

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵¹And this spake he not of himself: but being high priest that year, he prophesied that Jesus should die for that nation;

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵²And not for that nation only, but that also he should gather together in one the children of God that were scattered abroad.

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵³Then from that day forth they took counsel together for to put him to death.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵⁴Jesus therefore walked no more openly among the Jews; but went thence unto a country near to the wilderness, into a city called Ephraim, and there continued with his disciples.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁵And the Jews' passover was nigh at hand: and many went out of the country up to Jerusalem before the passover, to purify themselves.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁶Then sought they for Jesus, and spake among themselves, as they stood in the temple, What think ye, that he will not come to the feast?

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁷Now both the chief priests and the Pharisees had given a commandment, that, if any man knew where he were, he should shew it, that they might take him.

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃