¹Then Jesus six days before the passover came to Bethany, where Lazarus was, which had been dead, whom he raised from the dead.

¹וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים׃

²There they made him a supper; and Martha served: but Lazarus was one of them that sat at the table with him.

²ויעשו לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר היה אחד מן המסבים אתו׃

³Then took Mary a pound of ointment of spikenard, very costly, and anointed the feet of Jesus, and wiped his feet with her hair: and the house was filled with the odour of the ointment.

³ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח בה את רגלי ישוע ותנגב את רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃

⁴Then saith one of his disciples, Judas Iscariot, Simon's son, which should betray him,

⁴ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן שמעון איש קריות העתיד למסרו׃

⁵Why was not this ointment sold for three hundred pence, and given to the poor?

⁵מדוע לא נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃

⁶This he said, not that he cared for the poor; but because he was a thief, and had the bag, and bare what was put therein.

⁶והוא לא דבר את זאת מחמלתו על העניים כי אם גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל אשר ישימו בו׃

⁷Then said Jesus, Let her alone: against the day of my burying hath she kept this.

⁷ויאמר ישוע הניחה לה ליום קבורתי צפנה זאת׃

⁸For the poor always ye have with you; but me ye have not always.

⁸כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃

⁹Much people of the Jews therefore knew that he was there: and they came not for Jesus' sake only, but that they might see Lazarus also, whom he had raised from the dead.

⁹וישמעו עם רב ביהודה כי שם הוא ויבאו לא בעבור ישוע לבדו כי אם לראות גם את לעזר אשר העירו מעם המתים׃

¹⁰But the chief priests consulted that they might put Lazarus also to death;

¹⁰וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את לעזר׃

¹¹Because that by reason of him many of the Jews went away, and believed on Jesus.

¹¹כי בגללו באו שמה רבים מן היהודים ויאמינו בישוע׃

¹²On the next day much people that were come to the feast, when they heard that Jesus was coming to Jerusalem,

¹²ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי יבא ישוע ירושלים׃

¹³Took branches of palm trees, and went forth to meet him, and cried, Hosanna: Blessed is the King of Israel that cometh in the name of the Lord.

¹³ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃

¹⁴And Jesus, when he had found a young ass, sat thereon; as it is written,

¹⁴וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו כאשר כתוב׃

¹⁵Fear not, daughter of Sion: behold, thy King cometh, sitting on an ass's colt.

¹⁵אל תיראי בת ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתנות׃

¹⁶These things understood not his disciples at the first: but when Jesus was glorified, then remembered they that these things were written of him, and that they had done these things unto him.

¹⁶וכל זאת לא הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי כן כתוב עליו וכי זאת עשו לו׃

¹⁷The people therefore that was with him when he called Lazarus out of his grave, and raised him from the dead, bare record.

¹⁷ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל לעזר לצאת מן הקבר ויער אתו מעם המתים׃

¹⁸For this cause the people also met him, for that they heard that he had done this miracle.

¹⁸על זאת גם המון העם יצא לקראתו על שמעם כי עשה האות הזה׃

¹⁹The Pharisees therefore said among themselves, Perceive ye how ye prevail nothing? behold, the world is gone after him.

¹⁹והפרושים דברו איש את אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל העולם נמשך אחריו׃

²⁰And there were certain Greeks among them that came up to worship at the feast:

²⁰ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים׃

²¹The same came therefore to Philip, which was of Bethsaida of Galilee, and desired him, saying, Sir, we would see Jesus.

²¹ויקרבו אל פילפוס איש בית צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את ישוע חפצנו׃

²²Philip cometh and telleth Andrew: and again Andrew and Philip tell Jesus.

²²ויבא פילפוס ויגד זאת אל אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל ישוע׃

²³And Jesus answered them, saying, The hour is come, that the Son of man should be glorified.

²³ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן האדם׃

²⁴Verily, verily, I say unto you, Except a corn of wheat fall into the ground and die, it abideth alone: but if it die, it bringeth forth much fruit.

²⁴אמן אמן אני אמר לכם אם לא יפל גרגר החטא אל תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה׃

²⁵He that loveth his life shall lose it; and he that hateth his life in this world shall keep it unto life eternal.

²⁵האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃

²⁶If any man serve me, let him follow me; and where I am, there shall also my servant be: if any man serve me, him will my Father honour.

²⁶החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי׃

²⁷Now is my soul troubled; and what shall I say? Father, save me from this hour: but for this cause came I unto this hour.

²⁷עתה נבהלה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן השעה הזאת אך על כן באתי אל השעה הזאת׃

²⁸Father, glorify thy name. Then came there a voice from heaven, saying, I have both glorified it, and will glorify it again.

²⁸אבי פאר את שמך ותצא בת קול מן השמים גם פארתי וגם אוסיף לפאר׃

²⁹The people therefore, that stood by, and heard it, said that it thundered: others said, An angel spake to him.

²⁹והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃

³⁰Jesus answered and said, This voice came not because of me, but for your sakes.

³⁰ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם למענכם׃

³¹Now is the judgment of this world: now shall the prince of this world be cast out.

³¹עתה משפט בא על העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃

³²And I, if I be lifted up from the earth, will draw all men unto me.

³²ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי׃

³³This he said, signifying what death he should die.

³³וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות׃

³⁴The people answered him, We have heard out of the law that Christ abideth for ever: and how sayest thou, The Son of man must be lifted up? who is this Son of man?

³⁴ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה׃

³⁵Then Jesus said unto them, Yet a little while is the light with you. Walk while ye have the light, lest darkness come upon you: for he that walketh in darkness knoweth not whither he goeth.

³⁵ויאמר אליהם ישוע אך למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃

³⁶While ye have light, believe in the light, that ye may be the children of light. These things spake Jesus, and departed, and did hide himself from them.

³⁶בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם׃

³⁷But though he had done so many miracles before them, yet they believed not on him:

³⁷רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃

³⁸That the saying of Esaias the prophet might be fulfilled, which he spake, Lord, who hath believed our report? and to whom hath the arm of the Lord been revealed?

³⁸למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃

³⁹Therefore they could not believe, because that Esaias said again,

³⁹על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃

⁴⁰He hath blinded their eyes, and hardened their heart; that they should not see with their eyes, nor understand with their heart, and be converted, and I should heal them.

⁴⁰השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃

⁴¹These things said Esaias, when he saw his glory, and spake of him.

⁴¹כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃

⁴²Nevertheless among the chief rulers also many believed on him; but because of the Pharisees they did not confess him, lest they should be put out of the synagogue:

⁴²אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃

⁴³For they loved the praise of men more than the praise of God.

⁴³כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃

⁴⁴Jesus cried and said, He that believeth on me, believeth not on me, but on him that sent me.

⁴⁴ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃

⁴⁵And he that seeth me seeth him that sent me.

⁴⁵והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃

⁴⁶I am come a light into the world, that whosoever believeth on me should not abide in darkness.

⁴⁶אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃

⁴⁷And if any man hear my words, and believe not, I judge him not: for I came not to judge the world, but to save the world.

⁴⁷והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃

⁴⁸He that rejecteth me, and receiveth not my words, hath one that judgeth him: the word that I have spoken, the same shall judge him in the last day.

⁴⁸ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃

⁴⁹For I have not spoken of myself; but the Father which sent me, he gave me a commandment, what I should say, and what I should speak.

⁴⁹כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃

⁵⁰And I know that his commandment is life everlasting: whatsoever I speak therefore, even as the Father said unto me, so I speak.

⁵⁰ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃