¹After this there was a feast of the Jews; and Jesus went up to Jerusalem.

¹אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

²Now there is at Jerusalem by the sheep market a pool, which is called in the Hebrew tongue Bethesda, having five porches.

²ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃

³In these lay a great multitude of impotent folk, of blind, halt, withered, waiting for the moving of the water.

³שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

⁴For an angel went down at a certain season into the pool, and troubled the water: whosoever then first after the troubling of the water stepped in was made whole of whatsoever disease he had.

⁴כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃

⁵And a certain man was there, which had an infirmity thirty and eight years.

⁵ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

⁶When Jesus saw him lie, and knew that he had been now a long time in that case, he saith unto him, Wilt thou be made whole?

⁶וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

⁷The impotent man answered him, Sir, I have no man, when the water is troubled, to put me into the pool: but while I am coming, another steppeth down before me.

⁷ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

⁸Jesus saith unto him, Rise, take up thy bed, and walk.

⁸ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃

⁹And immediately the man was made whole, and took up his bed, and walked: and on the same day was the sabbath.

⁹וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

¹⁰The Jews therefore said unto him that was cured, It is the sabbath day: it is not lawful for thee to carry thy bed.

¹⁰ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃

¹¹He answered them, He that made me whole, the same said unto me, Take up thy bed, and walk.

¹¹ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃

¹²Then asked they him, What man is that which said unto thee, Take up thy bed, and walk?

¹²וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃

¹³And he that was healed wist not who it was: for Jesus had conveyed himself away, a multitude being in that place.

¹³והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

¹⁴Afterward Jesus findeth him in the temple, and said unto him, Behold, thou art made whole: sin no more, lest a worse thing come unto thee.

¹⁴ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

¹⁵The man departed, and told the Jews that it was Jesus, which had made him whole.

¹⁵וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃

¹⁶And therefore did the Jews persecute Jesus, and sought to slay him, because he had done these things on the sabbath day.

¹⁶ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃

¹⁷But Jesus answered them, My Father worketh hitherto, and I work.

¹⁷ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל׃

¹⁸Therefore the Jews sought the more to kill him, because he not only had broken the sabbath, but said also that God was his Father, making himself equal with God.

¹⁸אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

¹⁹Then answered Jesus and said unto them, Verily, verily, I say unto you, The Son can do nothing of himself, but what he seeth the Father do: for what things soever he doeth, these also doeth the Son likewise.

¹⁹ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו׃

²⁰For the Father loveth the Son, and sheweth him all things that himself doeth: and he will shew him greater works than these, that ye may marvel.

²⁰כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃

²¹For as the Father raiseth up the dead, and quickeneth them; even so the Son quickeneth whom he will.

²¹כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ׃

²²For the Father judgeth no man, but hath committed all judgment unto the Son:

²²כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃

²³That all men should honour the Son, even as they honour the Father. He that honoureth not the Son honoureth not the Father which hath sent him.

²³מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃

²⁴Verily, verily, I say unto you, He that heareth my word, and believeth on him that sent me, hath everlasting life, and shall not come into condemnation; but is passed from death unto life.

²⁴אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃

²⁵Verily, verily, I say unto you, The hour is coming, and now is, when the dead shall hear the voice of the Son of God: and they that hear shall live.

²⁵אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃

²⁶For as the Father hath life in himself; so hath he given to the Son to have life in himself;

²⁶כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃

²⁷And hath given him authority to execute judgment also, because he is the Son of man.

²⁷ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃

²⁸Marvel not at this: for the hour is coming, in the which all that are in the graves shall hear his voice,

²⁸אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון׃

²⁹And shall come forth; they that have done good, unto the resurrection of life; and they that have done evil, unto the resurrection of damnation.

²⁹ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

³⁰I can of mine own self do nothing: as I hear, I judge: and my judgment is just; because I seek not mine own will, but the will of the Father which hath sent me.

³⁰לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני׃

³¹If I bear witness of myself, my witness is not true.

³¹אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃

³²There is another that beareth witness of me; and I know that the witness which he witnesseth of me is true.

³²יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

³³Ye sent unto John, and he bare witness unto the truth.

³³אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת׃

³⁴But I receive not testimony from man: but these things I say, that ye might be saved.

³⁴ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃

³⁵He was a burning and a shining light: and ye were willing for a season to rejoice in his light.

³⁵הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

³⁶But I have greater witness than that of John: for the works which the Father hath given me to finish, the same works that I do, bear witness of me, that the Father hath sent me.

³⁶ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

³⁷And the Father himself, which hath sent me, hath borne witness of me. Ye have neither heard his voice at any time, nor seen his shape.

³⁷והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃

³⁸And ye have not his word abiding in you: for whom he hath sent, him ye believe not.

³⁸ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

³⁹Search the scriptures; for in them ye think ye have eternal life: and they are they which testify of me.

³⁹דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃

⁴⁰And ye will not come to me, that ye might have life.

⁴⁰ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃

⁴¹I receive not honour from men.

⁴¹לא אקח כבוד מבני אדם׃

⁴²But I know you, that ye have not the love of God in you.

⁴²אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם׃

⁴³I am come in my Father's name, and ye receive me not: if another shall come in his own name, him ye will receive.

⁴³אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃

⁴⁴How can ye believe, which receive honour one of another, and seek not the honour that cometh from God only?

⁴⁴איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו׃

⁴⁵Do not think that I will accuse you to the Father: there is one that accuseth you, even Moses, in whom ye trust.

⁴⁵אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו׃

⁴⁶For had ye believed Moses, ye would have believed me; for he wrote of me.

⁴⁶כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃

⁴⁷But if ye believe not his writings, how shall ye believe my words?

⁴⁷ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃