¹And it came to pass, that, as he was praying in a certain place, when he ceased, one of his disciples said unto him, Lord, teach us to pray, as John also taught his disciples.

¹ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם יוחנן את תלמידיו׃

²And he said unto them, When ye pray, say, Our Father which art in heaven, Hallowed be thy name. Thy kingdom come. Thy will be done, as in heaven, so in earth.

²ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃

³Give us day by day our daily bread.

³את לחם חקנו תן לנו יום יום׃

⁴And forgive us our sins; for we also forgive every one that is indebted to us. And lead us not into temptation; but deliver us from evil.

⁴וסלח לנו את חובתנו כי סלחים גם אנחנו לכל החיב לנו ואל תביאנו לידי נסיון כי אם הצילנו מן הרע׃

⁵And he said unto them, Which of you shall have a friend, and shall go unto him at midnight, and say unto him, Friend, lend me three loaves;

⁵ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות לחם׃

⁶For a friend of mine in his journey is come to me, and I have nothing to set before him?

⁶כי אהבי בא אלי מן הדרך ואין לי דבר לשום לפניו׃

⁷And he from within shall answer and say, Trouble me not: the door is now shut, and my children are with me in bed; I cannot rise and give thee.

⁷והוא מלפנים יענה ויאמר אל תוגיעני כי כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא אוכל לקום ולתת לך׃

⁸I say unto you, Though he will not rise and give him, because he is his friend, yet because of his importunity he will rise and give him as many as he needeth.

⁸אני אמר לכם גם כי לא יקום לתת לו על היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן לו ככל צרכו׃

⁹And I say unto you, Ask, and it shall be given you; seek, and ye shall find; knock, and it shall be opened unto you.

⁹וגם אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃

¹⁰For every one that asketh receiveth; and he that seeketh findeth; and to him that knocketh it shall be opened.

¹⁰כי כל השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח׃

¹¹If a son shall ask bread of any of you that is a father, will he give him a stone? or if he ask a fish, will he for a fish give him a serpent?

¹¹ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן ואם דג היתן לו נחש תחת הדג׃

¹²Or if he shall ask an egg, will he offer him a scorpion?

¹²או כי ישאלנו ביצה היתן לו עקרב׃

¹³If ye then, being evil, know how to give good gifts unto your children: how much more shall your heavenly Father give the Holy Spirit to them that ask him?

¹³הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו׃

¹⁴And he was casting out a devil, and it was dumb. And it came to pass, when the devil was gone out, the dumb spake; and the people wondered.

¹⁴ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם׃

¹⁵But some of them said, He casteth out devils through Beelzebub the chief of the devils.

¹⁵ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים׃

¹⁶And others, tempting him, sought of him a sign from heaven.

¹⁶ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן השמים׃

¹⁷But he, knowing their thoughts, said unto them, Every kingdom divided against itself is brought to desolation; and a house divided against a house falleth.

¹⁷והוא ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב ובית יפל על בית׃

¹⁸If Satan also be divided against himself, how shall his kingdom stand? because ye say that I cast out devils through Beelzebub.

¹⁸וגם השטן אם נחלק על עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את השדים׃

¹⁹And if I by Beelzebub cast out devils, by whom do your sons cast them out? therefore shall they be your judges.

¹⁹ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם׃

²⁰But if I with the finger of God cast out devils, no doubt the kingdom of God is come upon you.

²⁰ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃

²¹When a strong man armed keepeth his palace, his goods are in peace:

²¹בהיות הגבור שמר את חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום׃

²²But when a stronger than he shall come upon him, and overcome him, he taketh from him all his armour wherein he trusted, and divideth his spoils.

²²ואם יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את נשקו אשר בטח בו ואת מלקחו יחלק׃

²³He that is not with me is against me: and he that gathereth not with me scattereth.

²³כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר׃

²⁴When the unclean spirit is gone out of a man, he walketh through dry places, seeking rest; and finding none, he saith, I will return unto my house whence I came out.

²⁴הרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשוטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה נא אל ביתי אשר יצאתי משם׃

²⁵And when he cometh, he findeth it swept and garnished.

²⁵ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר׃

²⁶Then goeth he, and taketh to him seven other spirits more wicked than himself; and they enter in, and dwell there: and the last state of that man is worse than the first.

²⁶ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו׃

²⁷And it came to pass, as he spake these things, a certain woman of the company lifted up her voice, and said unto him, Blessed is the womb that bare thee, and the paps which thou hast sucked.

²⁷ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת׃

²⁸But he said, Yea rather, blessed are they that hear the word of God, and keep it.

²⁸והוא אמר ואף כי אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים׃

²⁹And when the people were gathered thick together, he began to say, This is an evil generation: they seek a sign; and there shall no sign be given it, but the sign of Jonas the prophet.

²⁹ויקבצו עם רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא׃

³⁰For as Jonas was a sign unto the Ninevites, so shall also the Son of man be to this generation.

³⁰כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם בן האדם לדור הזה׃

³¹The queen of the south shall rise up in the judgment with the men of this generation, and condemn them: for she came from the utmost parts of the earth to hear the wisdom of Solomon; and, behold, a greater than Solomon is here.

³¹מלכת תימן תקום במשפט עם אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמת שלמה והנה יש פה גדול משלמה׃

³²The men of Nineve shall rise up in the judgment with this generation, and shall condemn it: for they repented at the preaching of Jonas; and, behold, a greater than Jonas is here.

³²אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש פה גדול מיונה׃

³³No man, when he hath lighted a candle, putteth it in a secret place, neither under a bushel, but on a candlestick, that they which come in may see the light.

³³אין מדליק נר אשר ישימהו בסתר או תחת האיפה כי אם על המנורה למען יראו באי הבית את אורו׃

³⁴The light of the body is the eye: therefore when thine eye is single, thy whole body also is full of light; but when thine eye is evil, thy body also is full of darkness.

³⁴נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם גופך׃

³⁵Take heed therefore that the light which is in thee be not darkness.

³⁵על כן השמר לך פן יחשך האור אשר בקרבך׃

³⁶If thy whole body therefore be full of light, having no part dark, the whole shall be full of light, as when the bright shining of a candle doth give thee light.

³⁶והנה אם גופך כלו אור ואין בו כל דבר חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו׃

³⁷And as he spake, a certain Pharisee besought him to dine with him: and he went in, and sat down to meat.

³⁷ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב׃

³⁸And when the Pharisee saw it, he marvelled that he had not first washed before dinner.

³⁸ויתמה הפרוש בראתו אשר לא נטל ידיו בראשונה לפני הסעודה׃

³⁹And the Lord said unto him, Now do ye Pharisees make clean the outside of the cup and the platter; but your inward part is full of ravening and wickedness.

³⁹ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע׃

⁴⁰Ye fools, did not he that made that which is without make that which is within also?

⁴⁰הכסילים הלא עשה החיצון גם עשה את הפנימי׃

⁴¹But rather give alms of such things as ye have; and, behold, all things are clean unto you.

⁴¹אבל תנו לצדקה את אשר בם והנה הכל טהור לכם׃

⁴²But woe unto you, Pharisees! for ye tithe mint and rue and all manner of herbs, and pass over judgment and the love of God: these ought ye to have done, and not to leave the other undone.

⁴²אך אוי לכם הפרושים כי תעשרו את המנתא ואת הפיגם ואת כל הירק ותעברו את המשפט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃

⁴³Woe unto you, Pharisees! for ye love the uppermost seats in the synagogues, and greetings in the markets.

⁴³אוי לכם הפרושים כי תאהבו את מושב הראש בבתי הכנסיות ואת שאלות שלומכם בשוקים׃

⁴⁴Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye are as graves which appear not, and the men that walk over them are not aware of them.

⁴⁴אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו׃

⁴⁵Then answered one of the lawyers, and said unto him, Master, thus saying thou reproachest us also.

⁴⁵ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם אתנו׃

⁴⁶And he said, Woe unto you also, ye lawyers! for ye lade men with burdens grievous to be borne, and ye yourselves touch not the burdens with one of your fingers.

⁴⁶ויאמר אוי גם לכם בעלי התורה כי עמסים אתם על בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם באחת מאצבעותיכם׃

⁴⁷Woe unto you! for ye build the sepulchres of the prophets, and your fathers killed them.

⁴⁷אוי לכם כי בונים אתם את קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם׃

⁴⁸Truly ye bear witness that ye allow the deeds of your fathers: for they indeed killed them, and ye build their sepulchres.

⁴⁸וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את קבריהם׃

⁴⁹Therefore also said the wisdom of God, I will send them prophets and apostles, and some of them they shall slay and persecute:

⁴⁹בעבור זאת גם אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו׃

⁵⁰That the blood of all the prophets, which was shed from the foundation of the world, may be required of this generation;

⁵⁰למען ידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך למן הוסד הארץ׃

⁵¹From the blood of Abel unto the blood of Zacharias which perished between the altar and the temple: verily I say unto you, It shall be required of this generation.

⁵¹מדם הבל עד דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן הדור הזה׃

⁵²Woe unto you, lawyers! for ye have taken away the key of knowledge: ye entered not in yourselves, and them that were entering in ye hindered.

⁵²אוי לכם בעלי התורה כי הסירתם את מפתח הדעת אתם לא באתם ואת הבאים מנעתם׃

⁵³And as he said these things unto them, the scribes and the Pharisees began to urge him vehemently, and to provoke him to speak of many things:

⁵³ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים׃

⁵⁴Laying wait for him, and seeking to catch something out of his mouth, that they might accuse him.

⁵⁴ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה׃