¹Then came to Jesus scribes and Pharisees, which were of Jerusalem, saying,

¹אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃

²Why do thy disciples transgress the tradition of the elders? for they wash not their hands when they eat bread.

²ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃

³But he answered and said unto them, Why do ye also transgress the commandment of God by your tradition?

³ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃

⁴For God commanded, saying, Honour thy father and mother: and, He that curseth father or mother, let him die the death.

⁴כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

⁵But ye say, Whosoever shall say to his father or his mother, It is a gift, by whatsoever thou mightest be profited by me;

⁵ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃

⁶And honour not his father or his mother, he shall be free. Thus have ye made the commandment of God of none effect by your tradition.

⁶ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃

⁷Ye hypocrites, well did Esaias prophesy of you, saying,

⁷חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃

⁸This people draweth nigh unto me with their mouth, and honoureth me with their lips; but their heart is far from me.

⁸העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁹But in vain they do worship me, teaching for doctrines the commandments of men.

⁹ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

¹⁰And he called the multitude, and said unto them, Hear, and understand:

¹⁰ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃

¹¹Not that which goeth into the mouth defileth a man; but that which cometh out of the mouth, this defileth a man.

¹¹לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃

¹²Then came his disciples, and said unto him, Knowest thou that the Pharisees were offended, after they heard this saying?

¹²ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃

¹³But he answered and said, Every plant, which my heavenly Father hath not planted, shall be rooted up.

¹³ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃

¹⁴Let them alone: they be blind leaders of the blind. And if the blind lead the blind, both shall fall into the ditch.

¹⁴הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃

¹⁵Then answered Peter and said unto him, Declare unto us this parable.

¹⁵ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃

¹⁶And Jesus said, Are ye also yet without understanding?

¹⁶ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃

¹⁷Do not ye yet understand, that whatsoever entereth in at the mouth goeth into the belly, and is cast out into the draught?

¹⁷העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃

¹⁸But those things which proceed out of the mouth come forth from the heart; and they defile the man.

¹⁸אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃

¹⁹For out of the heart proceed evil thoughts, murders, adulteries, fornications, thefts, false witness, blasphemies:

¹⁹כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃

²⁰These are the things which defile a man: but to eat with unwashen hands defileth not a man.

²⁰אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃

²¹Then Jesus went thence, and departed into the coasts of Tyre and Sidon.

²¹ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃

²²And, behold, a woman of Canaan came out of the same coasts, and cried unto him, saying, Have mercy on me, O Lord, thou son of David; my daughter is grievously vexed with a devil.

²²והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃

²³But he answered her not a word. And his disciples came and besought him, saying, Send her away; for she crieth after us.

²³והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃

²⁴But he answered and said, I am not sent but unto the lost sheep of the house of Israel.

²⁴ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃

²⁵Then came she and worshipped him, saying, Lord, help me.

²⁵והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃

²⁶But he answered and said, It is not meet to take the children's bread, and to cast it to dogs.

²⁶ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁷And she said, Truth, Lord: yet the dogs eat of the crumbs which fall from their masters' table.

²⁷ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃

²⁸Then Jesus answered and said unto her, O woman, great is thy faith: be it unto thee even as thou wilt. And her daughter was made whole from that very hour.

²⁸ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃

²⁹And Jesus departed from thence, and came nigh unto the sea of Galilee; and went up into a mountain, and sat down there.

²⁹ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃

³⁰And great multitudes came unto him, having with them those that were lame, blind, dumb, maimed, and many others, and cast them down at Jesus' feet; and he healed them:

³⁰ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃

³¹Insomuch that the multitude wondered, when they saw the dumb to speak, the maimed to be whole, the lame to walk, and the blind to see: and they glorified the God of Israel.

³¹ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

³²Then Jesus called his disciples unto him, and said, I have compassion on the multitude, because they continue with me now three days, and have nothing to eat: and I will not send them away fasting, lest they faint in the way.

³²ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃

³³And his disciples say unto him, Whence should we have so much bread in the wilderness, as to fill so great a multitude?

³³ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃

³⁴And Jesus saith unto them, How many loaves have ye? And they said, Seven, and a few little fishes.

³⁴ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃

³⁵And he commanded the multitude to sit down on the ground.

³⁵ויצו את המון העם לשבת לארץ׃

³⁶And he took the seven loaves and the fishes, and gave thanks, and brake them, and gave to his disciples, and the disciples to the multitude.

³⁶ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃

³⁷And they did all eat, and were filled: and they took up of the broken meat that was left seven baskets full.

³⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃

³⁸And they that did eat were four thousand men, beside women and children.

³⁸והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

³⁹And he sent away the multitude, and took ship, and came into the coasts of Magdala.

³⁹וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃