1And Jesus answered and spake unto them again by parables, and said,
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
2The kingdom of heaven is like unto a certain king, which made a marriage for his son,
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
3And sent forth his servants to call them that were bidden to the wedding: and they would not come.
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
4Again, he sent forth other servants, saying, Tell them which are bidden, Behold, I have prepared my dinner: my oxen and my fatlings are killed, and all things are ready: come unto the marriage.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
5But they made light of it, and went their ways, one to his farm, another to his merchandise:
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
6And the remnant took his servants, and entreated them spitefully, and slew them.
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7But when the king heard thereof, he was wroth: and he sent forth his armies, and destroyed those murderers, and burned up their city.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
8Then saith he to his servants, The wedding is ready, but they which were bidden were not worthy.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
9Go ye therefore into the highways, and as many as ye shall find, bid to the marriage.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
10So those servants went out into the highways, and gathered together all as many as they found, both bad and good: and the wedding was furnished with guests.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
11And when the king came in to see the guests, he saw there a man which had not on a wedding garment:
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12And he saith unto him, Friend, how camest thou in hither not having a wedding garment? And he was speechless.
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
13Then said the king to the servants, Bind him hand and foot, and take him away, and cast him into outer darkness, there shall be weeping and gnashing of teeth.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14For many are called, but few are chosen.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15Then went the Pharisees, and took counsel how they might entangle him in his talk.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
16And they sent out unto him their disciples with the Herodians, saying, Master, we know that thou art true, and teachest the way of God in truth, neither carest thou for any man: for thou regardest not the person of men.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
17Tell us therefore, What thinkest thou? Is it lawful to give tribute unto Caesar, or not?
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
18But Jesus perceived their wickedness, and said, Why tempt ye me, ye hypocrites?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
19Shew me the tribute money. And they brought unto him a penny.
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20And he saith unto them, Whose is this image and superscription?
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
21They say unto him, Caesar's. Then saith he unto them, Render therefore unto Caesar the things which are Caesar's; and unto God the things that are God's.
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
22When they had heard these words, they marvelled, and left him, and went their way.
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
23The same day came to him the Sadducees, which say that there is no resurrection, and asked him,
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
24Saying, Master, Moses said, If a man die, having no children, his brother shall marry his wife, and raise up seed unto his brother.
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
25Now there were with us seven brethren: and the first, when he had married a wife, deceased, and, having no issue, left his wife unto his brother:
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
26Likewise the second also, and the third, unto the seventh.
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27And last of all the woman died also.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
28Therefore in the resurrection whose wife shall she be of the seven? for they all had her.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29Jesus answered and said unto them, Ye do err, not knowing the scriptures, nor the power of God.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
30For in the resurrection they neither marry, nor are given in marriage, but are as the angels of God in heaven.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
31But as touching the resurrection of the dead, have ye not read that which was spoken unto you by God, saying,
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? God is not the God of the dead, but of the living.
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
33And when the multitude heard this, they were astonished at his doctrine.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
34But when the Pharisees had heard that he had put the Sadducees to silence, they were gathered together.
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
35Then one of them, which was a lawyer, asked him a question, tempting him, and saying,
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
36Master, which is the great commandment in the law?
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
37Jesus said unto him, Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy mind.
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
38This is the first and great commandment.
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39And the second is like unto it, Thou shalt love thy neighbour as thyself.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
40On these two commandments hang all the law and the prophets.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
41While the Pharisees were gathered together, Jesus asked them,
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
42Saying, What think ye of Christ? whose son is he? They say unto him, The son of David.
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
43He saith unto them, How then doth David in spirit call him Lord, saying,
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
44The LORD said unto my Lord, Sit thou on my right hand, till I make thine enemies thy footstool?
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
45If David then call him Lord, how is he his son?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46And no man was able to answer him a word, neither durst any man from that day forth ask him any more questions.
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃