¹I say then, Hath God cast away his people? God forbid. For I also am an Israelite, of the seed of Abraham, of the tribe of Benjamin.

¹ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את עמו חלילה כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימן׃

²God hath not cast away his people which he foreknew. Wot ye not what the scripture saith of Elias? how he maketh intercession to God against Israel saying,

²לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר׃

³Lord, they have killed thy prophets, and digged down thine altars; and I am left alone, and they seek my life.

³יהוה את נביאיך הרגו ואת מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי׃

⁴But what saith the answer of God unto him? I have reserved to myself seven thousand men, who have not bowed the knee to the image of Baal.

⁴אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו לבעל׃

⁵Even so then at this present time also there is a remnant according to the election of grace.

⁵וכן גם בעת הזאת נותרה שארית על פי בחירת החסד׃

⁶And if by grace, then is it no more of works: otherwise grace is no more grace. But if it be of works, then it is no more grace: otherwise work is no more work.

⁶ואם היתה זאת על ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולי כן המעשים יחדל להיות מעשה׃

⁷What then? Israel hath not obtained that which he seeketh for; but the election hath obtained it, and the rest were blinded.

⁷ועתה מה הוא את אשר בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם׃

⁸(According as it is written, God hath given them the spirit of slumber, eyes that they should not see, and ears that they should not hear;) unto this day.

⁸ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד היום הזה׃

⁹And David saith, Let their table be made a snare, and a trap, and a stumblingblock, and a recompence unto them:

⁹ודוד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם׃

¹⁰Let their eyes be darkened, that they may not see, and bow down their back alway.

¹⁰תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃

¹¹I say then, Have they stumbled that they should fall? God forbid: but rather through their fall salvation is come unto the Gentiles, for to provoke them to jealousy.

¹¹ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם׃

¹²Now if the fall of them be the riches of the world, and the diminishing of them the riches of the Gentiles; how much more their fulness?

¹²ואם פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על אחת כמה וכמה׃

¹³For I speak to you Gentiles, inasmuch as I am the apostle of the Gentiles, I magnify mine office:

¹³כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את שרותי אפאר׃

¹⁴If by any means I may provoke to emulation them which are my flesh, and might save some of them.

¹⁴לו אוכל להקניא את בשרי ולהושיע מקצתם׃

¹⁵For if the casting away of them be the reconciling of the world, what shall the receiving of them be, but life from the dead?

¹⁵כי אם געילתם רצוי לעולם מה אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן המתים׃

¹⁶For if the firstfruit be holy, the lump is also holy: and if the root be holy, so are the branches.

¹⁶ואם התרומה קדש כן גם העסה ואם השרש קדש כן גם הענפים׃

¹⁷And if some of the branches be broken off, and thou, being a wild olive tree, wert graffed in among them, and with them partakest of the root and fatness of the olive tree;

¹⁷וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו׃

¹⁸Boast not against the branches. But if thou boast, thou bearest not the root, but the root thee.

¹⁸אל תתפאר על הענפים ואם תתפאר דע שאינך נשא את השרש כי אם השרש הוא נשא אותך׃

¹⁹Thou wilt say then, The branches were broken off, that I might be graffed in.

¹⁹וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי׃

²⁰Well; because of unbelief they were broken off, and thou standest by faith. Be not highminded, but fear:

²⁰כן הוא המה נקפו על אשר לא האמינו ואתה הנך קים על ידי האמונה אל תתגאה כי אם ירא׃

²¹For if God spared not the natural branches, take heed lest he also spare not thee.

²¹כי האלהים אם לא חס על הענפים הנולדים מן העץ אולי לא יחוס גם עליך׃

²²Behold therefore the goodness and severity of God: on them which fell, severity; but toward thee, goodness, if thou continue in his goodness: otherwise thou also shalt be cut off.

²²לכן ראה נא טובת אלהים וזעמו זעמו על הנפלים ועליך טובתו אם תעמד בטובתו ואם אין כי עתה גם אתה תגדע׃

²³And they also, if they abide not still in unbelief, shall be graffed in: for God is able to graff them in again.

²³וגם המה אם לא יעמדו במרים ירכבו כי יכל האלהים לשוב להרכיבם׃

²⁴For if thou wert cut out of the olive tree which is wild by nature, and wert graffed contrary to nature into a good olive tree: how much more shall these, which be the natural branches, be graffed into their own olive tree?

²⁴כי אם אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם׃

²⁵For I would not, brethren, that ye should be ignorant of this mystery, lest ye should be wise in your own conceits; that blindness in part is happened to Israel, until the fulness of the Gentiles be come in.

²⁵כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי יכנס מלא הגוים׃

²⁶And so all Israel shall be saved: as it is written, There shall come out of Sion the Deliverer, and shall turn away ungodliness from Jacob:

²⁶ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב׃

²⁷For this is my covenant unto them, when I shall take away their sins.

²⁷ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם׃

²⁸As concerning the gospel, they are enemies for your sakes: but as touching the election, they are beloved for the father's sakes.

²⁸הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות׃

²⁹For the gifts and calling of God are without repentance.

²⁹כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו׃

³⁰For as ye in times past have not believed God, yet have now obtained mercy through their unbelief:

³⁰כי כאשר גם אתם מלפנים ממרים הייתם את פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של אלה׃

³¹Even so have these also now not believed, that through your mercy they also may obtain mercy.

³¹כן גם אלה עתה ממרים היו למען על ידי חנינתכם גם הם יחנו׃

³²For God hath concluded them all in unbelief, that he might have mercy upon all.

³²כי האלהים הסגיר את כלם ביד המרי למען יחן את כלם׃

³³O the depth of the riches both of the wisdom and knowledge of God! how unsearchable are his judgments, and his ways past finding out!

³³מה עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא׃

³⁴For who hath known the mind of the Lord? or who hath been his counsellor?

³⁴כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃

³⁵Or who hath first given to him, and it shall be recompensed unto him again?

³⁵או מי הקדימו וישלם לו׃

³⁶For of him, and through him, and to him, are all things: to whom be glory for ever. Amen.

³⁶הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר לו הכבוד לעולמים אמן׃