1Man, born of woman! Of few days, and full of trouble!
1אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃
2As a flower he hath gone forth, and is cut off, And he fleeth as a shadow and standeth not.
2כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
3Also — on this Thou hast opened Thine eyes, And dost bring me into judgment with Thee.
3אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃
4Who giveth a clean thing out of an unclean? not one.
4מי יתן טהור מטמא לא אחד׃
5If determined are his days, The number of his months [are] with Thee, His limit Thou hast made, And he passeth not over;
5אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃
6Look away from off him that he may cease, Till he enjoy as an hireling his day.
6שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃
7For there is of a tree hope, if it be cut down, That again it doth change, That its tender branch doth not cease.
7כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃
8If its root becometh old in the earth, And its stem doth die in the dust,
8אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃
9From the fragrance of water it doth flourish, And hath made a crop as a plant.
9מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃
10And a man dieth, and becometh weak, And man expireth, and where [is] he?
10וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
11Waters have gone away from a sea, And a river becometh waste and dry.
11אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃
12And man hath lain down, and riseth not, Till the wearing out of the heavens they awake not, Nor are roused from their sleep.
12ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃
13O that in Sheol Thou wouldst conceal me, Hide me till the turning of Thine anger, Set for me a limit, and remember me.
13מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃
14If a man dieth — doth he revive? All days of my warfare I wait, till my change come.
14אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃
15Thou dost call, and I — I answer Thee; To the work of Thy hands Thou hast desire.
15תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃
16But now, my steps Thou numberest, Thou dost not watch over my sin.
16כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃
17Sealed up in a bag [is] my transgression, And Thou sewest up mine iniquity.
17חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃
18And yet, a falling mountain wasteth away, And a rock is removed from its place.
18ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃
19Stones have waters worn away, Their outpourings wash away the dust of earth, And the hope of man Thou hast destroyed.
19אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃
20Thou prevailest [over] him for ever, and he goeth, He is changing his countenance, And Thou sendest him away.
20תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃
21Honoured are his sons, and he knoweth not; And they are little, and he attendeth not to them.
21יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃
22Only — his flesh for him is pained, And his soul for him doth mourn.`
22אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃