1Hast thou known the time of The bearing of the wild goats of the rock? The bringing forth of hinds thou dost mark!
1הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃
2Thou dost number the months they fulfil? And thou hast known the time of their bringing forth!
2תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃
3They bow down, Their young ones they bring forth safely, Their pangs they cast forth.
3תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃
4Safe are their young ones, They grow up in the field, they have gone out, And have not returned to them.
4יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃
5Who hath sent forth the wild ass free? Yea, the bands of the wild ass who opened?
5מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃
6Whose house I have made the wilderness, And his dwellings the barren land,
6אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
7He doth laugh at the multitude of a city, The cries of an exactor he heareth not.
7ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃
8The range of mountains [is] his pasture, And after every green thing he seeketh.
8יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃
9Is a Reem willing to serve thee? Doth he lodge by thy crib?
9היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃
10Dost thou bind a Reem in a furrow [with] his thick band? Doth he harrow valleys after thee?
10התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃
11Dost thou trust in him because great [is] his power? And dost thou leave unto him thy labour?
11התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃
12Dost thou trust in him That he doth bring back thy seed? And [to] thy threshing-floor doth gather [it]?
12התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃
13The wing of the rattling ones exulteth, Whether the pinion of the ostrich or hawk.
13כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃
14For she leaveth on the earth her eggs, And on the dust she doth warm them,
14כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃
15And she forgetteth that a foot may press it, And a beast of the field tread it down.
15ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃
16Her young ones it hath hardened without her, In vain [is] her labour without fear.
16הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃
17For God hath caused her to forget wisdom, And He hath not given a portion To her in understanding:
17כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃
18At the time on high she lifteth herself up, She laugheth at the horse and at his rider.
18כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃
19Dost thou give to the horse might? Dost thou clothe his neck [with] a mane?
19התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃
20Dost thou cause him to rush as a locust? The majesty of his snorting [is] terrible.
20התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃
21They dig in a valley, and he rejoiceth in power, He goeth forth to meet the armour.
21יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃
22He laugheth at fear, and is not affrighted, And he turneth not back from the face of the sword.
22ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃
23Against him rattle doth quiver, The flame of a spear, and a halbert.
23עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃
24With trembling and rage he swalloweth the ground, And remaineth not stedfast Because of the sound of a trumpet.
24ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃
25Among the trumpets he saith, Aha, And from afar he doth smell battle, Roaring of princes and shouting.
25בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃
26By thine understanding flieth a hawk? Spreadeth he his wings to the south?
26המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃
27At thy command goeth an eagle up high? Or lifteth he up his nest?
27אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃
28A rock he doth inhabit, Yea, he lodgeth on the tooth of a rock, and fortress.
28סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃
29From thence he hath sought food, To a far off place his eyes look attentively,
29משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃
30And his brood gulph up blood, And where the pierced [are] — there [is] he!
30ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃