1And Eliphaz the Temanite answereth and saith: —
1ויען אליפז התימני ויאמר׃
2Hath one tried a word with thee? — Thou art weary! And to keep in words who is able?
2הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃
3Lo, thou hast instructed many, And feeble hands thou makest strong.
3הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃
4The stumbling one do thy words raise up, And bowing knees thou dost strengthen.
4כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃
5But now, it cometh in unto thee, And thou art weary; It striketh unto thee, and thou art troubled.
5כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃
6Is not thy reverence thy confidence? Thy hope — the perfection of thy ways?
6הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃
7Remember, I pray thee, Who, being innocent, hath perished? And where have the upright been cut off?
7זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃
8As I have seen — ploughers of iniquity, And sowers of misery, reap it!
8כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃
9From the breath of God they perish, And from the spirit of His anger consumed.
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
10The roaring of a lion, And the voice of a fierce lion, And teeth of young lions have been broken.
10שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃
11An old lion is perishing without prey, And the whelps of the lioness do separate.
11ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃
12And unto me a thing is secretly brought, And receive doth mine ear a little of it.
12ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃
13In thoughts from visions of the night, In the falling of deep sleep on men,
13בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃
14Fear hath met me, and trembling, And the multitude of my bones caused to fear.
14פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃
15And a spirit before my face doth pass, Stand up doth the hair of my flesh;
15ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃
16It standeth, and I discern not its aspect, A similitude [is] over-against mine eyes, Silence! and a voice I hear:
16יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃
17`Is mortal man than God more righteous? Than his Maker is a man cleaner?
17האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃
18Lo, in His servants He putteth no credence, Nor in His messengers setteth praise.`
18הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃
19Also — the inhabitants of houses of clay, (Whose foundation [is] in the dust, They bruise them before a moth.)
19אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃
20From morning to evening are beaten down, Without any regarding, for ever they perish.
20מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
21Hath not their excellency been removed with them? They die, and not in wisdom!
21הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃