¹Jesus, therefore, six days before the passover, came to Bethany, where was Lazarus, who had died, whom he raised out of the dead;

¹וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים׃

²they made, therefore, to him a supper there, and Martha was ministering, and Lazarus was one of those reclining together (at meat) with him;

²ויעשו לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר היה אחד מן המסבים אתו׃

³Mary, therefore, having taken a pound of ointment of spikenard, of great price, anointed the feet of Jesus and did wipe with her hair his feet, and the house was filled from the fragrance of the ointment.

³ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח בה את רגלי ישוע ותנגב את רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃

⁴Therefore saith one of his disciples — Judas Iscariot, of Simon, who is about to deliver him up —

⁴ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן שמעון איש קריות העתיד למסרו׃

⁵`Wherefore was not this ointment sold for three hundred denaries, and given to the poor?`

⁵מדוע לא נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃

⁶and he said this, not because he was caring for the poor, but because he was a thief, and had the bag, and what things were put in he was carrying.

⁶והוא לא דבר את זאת מחמלתו על העניים כי אם גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל אשר ישימו בו׃

⁷Jesus, therefore, said, `Suffer her; for the day of my embalming she hath kept it,

⁷ויאמר ישוע הניחה לה ליום קבורתי צפנה זאת׃

⁸for the poor ye have always with yourselves, and me ye have not always.`

⁸כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃

⁹A great multitude, therefore, of the Jews knew that he is there, and they came, not because of Jesus only, but that Lazarus also they may see, whom he raised out of the dead;

⁹וישמעו עם רב ביהודה כי שם הוא ויבאו לא בעבור ישוע לבדו כי אם לראות גם את לעזר אשר העירו מעם המתים׃

¹⁰and the chief priests took counsel, that also Lazarus they may kill,

¹⁰וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את לעזר׃

¹¹because on account of him many of the Jews were going away, and were believing in Jesus.

¹¹כי בגללו באו שמה רבים מן היהודים ויאמינו בישוע׃

¹²On the morrow, a great multitude that came to the feast, having heard that Jesus doth come to Jerusalem,

¹²ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי יבא ישוע ירושלים׃

¹³took the branches of the palms, and went forth to meet him, and were crying, `Hosanna, blessed [is] he who is coming in the name of the Lord — the king of Israel;`

¹³ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃

¹⁴and Jesus having found a young ass did sit upon it, according as it is written,

¹⁴וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו כאשר כתוב׃

¹⁵`Fear not, daughter of Sion, lo, thy king doth come, sitting on an ass` colt.`

¹⁵אל תיראי בת ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתנות׃

¹⁶And these things his disciples did not know at the first, but when Jesus was glorified, then they remembered that these things were having been written about him, and these things they did to him.

¹⁶וכל זאת לא הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי כן כתוב עליו וכי זאת עשו לו׃

¹⁷The multitude, therefore, who are with him, were testifying that he called Lazarus out of the tomb, and did raise him out of the dead;

¹⁷ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל לעזר לצאת מן הקבר ויער אתו מעם המתים׃

¹⁸because of this also did the multitude meet him, because they heard of his having done this sign,

¹⁸על זאת גם המון העם יצא לקראתו על שמעם כי עשה האות הזה׃

¹⁹the Pharisees, therefore, said among themselves, `Ye see that ye do not gain anything, lo, the world did go after him.`

¹⁹והפרושים דברו איש את אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל העולם נמשך אחריו׃

²⁰And there were certain Greeks out of those coming up that they may worship in the feast,

²⁰ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים׃

²¹these then came near to Philip, who [is] from Bethsaida of Galilee, and were asking him, saying, `Sir, we wish to see Jesus;`

²¹ויקרבו אל פילפוס איש בית צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את ישוע חפצנו׃

²²Philip cometh and telleth Andrew, and again Andrew and Philip tell Jesus.

²²ויבא פילפוס ויגד זאת אל אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל ישוע׃

²³And Jesus responded to them, saying, `The hour hath come that the Son of Man may be glorified;

²³ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן האדם׃

²⁴verily, verily, I say to you, if the grain of the wheat, having fallen to the earth, may not die, itself remaineth alone; and if it may die, it doth bear much fruit;

²⁴אמן אמן אני אמר לכם אם לא יפל גרגר החטא אל תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה׃

²⁵he who is loving his life shall lose it, and he who is hating his life in this world — to life age-during shall keep it;

²⁵האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃

²⁶if any one may minister to me, let him follow me, and where I am, there also my ministrant shall be; and if any one may minister to me — honour him will the Father.

²⁶החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי׃

²⁷`Now hath my soul been troubled, and what? shall I say — Father, save me from this hour? — but because of this I came to this hour;

²⁷עתה נבהלה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן השעה הזאת אך על כן באתי אל השעה הזאת׃

²⁸Father, glorify Thy name.` There came, therefore, a voice out of the heaven, `I both glorified, and again I will glorify [it];`

²⁸אבי פאר את שמך ותצא בת קול מן השמים גם פארתי וגם אוסיף לפאר׃

²⁹the multitude, therefore, having stood and heard, were saying that there hath been thunder; others said, `A messenger hath spoken to him.`

²⁹והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃

³⁰Jesus answered and said, `Not because of me hath this voice come, but because of you;

³⁰ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם למענכם׃

³¹now is a judgment of this world, now shall the ruler of this world be cast forth;

³¹עתה משפט בא על העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃

³²and I, if I may be lifted up from the earth, will draw all men unto myself.`

³²ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי׃

³³And this he said signifying by what death he was about to die;

³³וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות׃

³⁴the multitude answered him, `We heard out of the law that the Christ doth remain — to the age; and how dost thou say, That it behoveth the Son of Man to be lifted up? who is this — the Son of Man?`

³⁴ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה׃

³⁵Jesus, therefore, said to them, `Yet a little time is the light with you; walk while ye have the light, that darkness may not overtake you; and he who is walking in the darkness hath not known where he goeth;

³⁵ויאמר אליהם ישוע אך למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃

³⁶while ye have the light, believe in the light, that sons of light ye may become.` These things spake Jesus, and having gone away, he was hid from them,

³⁶בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם׃

³⁷yet he having done so many signs before them, they were not believing in him,

³⁷רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃

³⁸that the word of Isaiah the prophet might be fulfilled, which he said, `Lord, who gave credence to our report? and the arm of the Lord — to whom was it revealed?`

³⁸למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃

³⁹Because of this they were not able to believe, that again Isaiah said,

³⁹על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃

⁴⁰`He hath blinded their eyes, and hardened their heart, that they might not see with the eyes, and understand with the heart, and turn back, and I might heal them;`

⁴⁰השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃

⁴¹these things said Isaiah, when he saw his glory, and spake of him.

⁴¹כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃

⁴²Still, however, also out of the rulers did many believe in him, but because of the Pharisees they were not confessing, that they might not be put out of the synagogue,

⁴²אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃

⁴³for they loved the glory of men more than the glory of God.

⁴³כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃

⁴⁴And Jesus cried and said, `He who is believing in me, doth not believe in me, but in Him who sent me;

⁴⁴ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃

⁴⁵and he who is beholding me, doth behold Him who sent me;

⁴⁵והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃

⁴⁶I a light to the world have come, that every one who is believing in me — in the darkness may not remain;

⁴⁶אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃

⁴⁷and if any one may hear my sayings, and not believe, I — I do not judge him, for I came not that I might judge the world, but that I might save the world.

⁴⁷והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃

⁴⁸`He who is rejecting me, and not receiving my sayings, hath one who is judging him, the word that I spake, that will judge him in the last day,

⁴⁸ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃

⁴⁹because I spake not from myself, but the Father who sent me, He did give me a command, what I may say, and what I may speak,

⁴⁹כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃

⁵⁰and I have known that His command is life age-during; what, therefore, I speak, according as the Father hath said to me, so I speak.`

⁵⁰ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃