1And it came to pass, on one of those days, as he is teaching the people in the temple, and proclaiming good news, the chief priests and the scribes, with the elders, came upon [him],
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
2and spake unto him, saying, `Tell us by what authority thou dost these things? or who is he that gave to thee this authority?`
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
3And he answering said unto them, `I will question you — I also — one thing, and tell me:
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4the baptism of John, from heaven was it, or from men?`
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
5And they reasoned with themselves, saying — `If we may say, From heaven, he will say, Wherefore, then, did ye not believe him?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6and if we may say, From men, all the people will stone us, for they are having been persuaded John to be a prophet.`
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7And they answered, that they knew not whence [it was],
7ויענו לא ידענו מאין׃
8and Jesus said to them, `Neither do I say to you by what authority I do these things.`
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
9And he began to speak unto the people this simile: `A certain man planted a vineyard, and gave it out to husbandmen, and went abroad for a long time,
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10and at the season he sent unto the husbandmen a servant, that from the fruit of the vineyard they may give to him, but the husbandmen having beat him, did send [him] away empty.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11`And he added to send another servant, and they that one also having beaten and dishonoured, did send away empty;
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12and he added to send a third, and this one also, having wounded, they did cast out.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13`And the owner of the vineyard said, What shall I do? I will send my son — the beloved, perhaps having seen this one, they will do reverence;
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14and having seen him, the husbandmen reasoned among themselves, saying, This is the heir; come, we may kill him, that the inheritance may become ours;
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
15and having cast him outside of the vineyard, they killed [him]; what, then, shall the owner of the vineyard do to them?
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
16He will come, and destroy these husbandmen, and will give the vineyard to others.` And having heard, they said, `Let it not be!`
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17and he, having looked upon them, said, `What, then, is this that hath been written: A stone that the builders rejected — this became head of a corner?
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18every one who hath fallen on that stone shall be broken, and on whom it may fall, it will crush him to pieces.`
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19And the chief priests and the scribes sought to lay hands on him in that hour, and they feared the people, for they knew that against them he spake this simile.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
20And, having watched [him], they sent forth liers in wait, feigning themselves to be righteous, that they might take hold of his word, to deliver him up to the rule and to the authority of the governor,
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
21and they questioned him, saying, `Teacher, we have known that thou dost say and teach rightly, and dost not accept a person, but in truth the way of God dost teach;
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
22Is it lawful to us to give tribute to Caesar or not?`
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
23And he, having perceived their craftiness, said unto them, `Why me do ye tempt?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
24shew me a denary; of whom hath it an image and superscription?` and they answering said, `Of Caesar:`
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
25and he said to them, `Give back, therefore, the things of Caesar to Caesar, and the things of God to God;`
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
26and they were not able to take hold on his saying before the people, and having wondered at his answer, they were silent.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
27And certain of the Sadducees, who are denying that there is a rising again, having come near, questioned him,
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28saying, `Teacher, Moses wrote to us, If any one`s brother may die, having a wife, and he may die childless — that his brother may take the wife, and may raise up seed to his brother.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
29`There were, then, seven brothers, and the first having taken a wife, died childless,
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
30and the second took the wife, and he died childless,
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
31and the third took her, and in like manner also the seven — they left not children, and they died;
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
32and last of all died also the woman:
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
33in the rising again, then, of which of them doth she become wife? — for the seven had her as wife.`
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
34And Jesus answering said to them, `The sons of this age do marry and are given in marriage,
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35but those accounted worthy to obtain that age, and the rising again that is out of the dead, neither marry, nor are they given in marriage;
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36for neither are they able to die any more — for they are like messengers — and they are sons of God, being sons of the rising again.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37`And that the dead are raised, even Moses shewed at the Bush, since he doth call the Lord, the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob;
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38and He is not a God of dead men, but of living, for all live to Him.`
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39And certain of the scribes answering said, `Teacher, thou didst say well;`
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
40and no more durst they question him anything.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
41And he said unto them, `How do they say the Christ to be son of David,
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
42and David himself saith in the Book of Psalms, The Lord said to my lord, Sit thou on my right hand,
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
43till I shall make thine enemies thy footstool;
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44David, then, doth call him lord, and how is he his son?`
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45And, all the people hearing, he said to his disciples,
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
46`Take heed of the scribes, who are wishing to walk in long robes, and are loving salutations in the markets, and first seats in the synagogues, and first couches in the suppers,
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
47who devour the houses of the widows, and for a pretence make long prayers, these shall receive more abundant judgment.`
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃