¹And on the first of the sabbaths, at early dawn, they came to the tomb, bearing the spices they made ready, and certain [others] with them,

¹ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות׃

²and they found the stone having been rolled away from the tomb,

²וימצאו את האבן גלולה מן הקבר׃

³and having gone in, they found not the body of the Lord Jesus.

³ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע׃

⁴And it came to pass, while they are perplexed about this, that lo, two men stood by them in glittering apparel,

⁴ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים׃

⁵and on their having become afraid, and having inclined the face to the earth, they said to them, `Why do ye seek the living with the dead?

⁵ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים׃

⁶he is not here, but was raised; remember how he spake to you, being yet in Galilee,

⁶איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר׃

⁷saying — It behoveth the Son of Man to be delivered up to the hands of sinful men, and to be crucified, and the third day to rise again.`

⁷כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום׃

⁸And they remembered his sayings,

⁸ותזכרנה את דבריו׃

⁹and having turned back from the tomb told all these things to the eleven, and to all the rest.

⁹ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים׃

¹⁰And it was the Magdalene Mary, and Joanna, and Mary of James, and the other women with them, who told unto the apostles these things,

¹⁰ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה׃

¹¹and their sayings appeared before them as idle talk, and they were not believing them.

¹¹ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃

¹²And Peter having risen, did run to the tomb, and having stooped down he seeth the linen clothes lying alone, and he went away to his own home, wondering at that which was come to pass.

¹²ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה׃

¹³And, lo, two of them were going on during that day to a village, distant sixty furlongs from Jerusalem, the name of which [is] Emmaus,

¹³והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס׃

¹⁴and they were conversing with one another about all these things that have happened.

¹⁴והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה׃

¹⁵And it came to pass in their conversing and reasoning together, that Jesus himself, having come nigh, was going on with them,

¹⁵ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם׃

¹⁶and their eyes were holden so as not to know him,

¹⁶ועיניהם נאחזו ולא יכירהו׃

¹⁷and he said unto them, `What [are] these words that ye exchange with one another, walking, and ye are sad?`

¹⁷ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים׃

¹⁸And the one, whose name was Cleopas, answering, said unto him, `Art thou alone such a stranger in Jerusalem, that thou hast not known the things that came to pass in it in these days?`

¹⁸ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה׃

¹⁹And he said to them, `What things?` And they said to him, `The things about Jesus of Nazareth, who became a man — a prophet — powerful in deed and word, before God and all the people,

¹⁹ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם׃

²⁰how also the chief priests and our rulers did deliver him up to a judgment of death, and crucified him;

²⁰ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו׃

²¹and we were hoping that he it is who is about to redeem Israel, and also with all these things, this third day is passing to-day, since these things happened.

²¹ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה׃

²²`And certain women of ours also astonished us, coming early to the tomb,

²²והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר׃

²³and not having found his body, they came, saying also to have seen an apparition of messengers, who say he is alive,

²³ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי׃

²⁴and certain of those with us went away unto the tomb, and found as even the women said, and him they saw not.`

²⁴וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו׃

²⁵And he said unto them, `O inconsiderate and slow in heart, to believe on all that the prophets spake!

²⁵ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים׃

²⁶Was it not behoving the Christ these things to suffer, and to enter into his glory?`

²⁶הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו׃

²⁷and having begun from Moses, and from all the prophets, he was expounding to them in all the Writings the things about himself.

²⁷ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו׃

²⁸And they came nigh to the village whither they were going, and he made an appearance of going on further,

²⁸ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו׃

²⁹and they constrained him, saying, `Remain with us, for it is toward evening,` and the day did decline, and he went in to remain with them.

²⁹ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם׃

³⁰And it came to pass, in his reclining (at meat) with them, having taken the bread, he blessed, and having broken, he was giving to them,

³⁰ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם׃

³¹and their eyes were opened, and they recognized him, and he became unseen by them.

³¹ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם׃

³²And they said one to another, `Was not our heart burning within us, as he was speaking to us in the way, and as he was opening up to us the Writings?`

³²ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים׃

³³And they, having risen up the same hour, turned back to Jerusalem, and found gathered together the eleven, and those with them,

³³ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד׃

³⁴saying — `The Lord was raised indeed, and was seen by Simon;`

³⁴האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון׃

³⁵and they were telling the things in the way, and how he was made known to them in the breaking of the bread,

³⁵ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם׃

³⁶and as they are speaking these things, Jesus himself stood in the midst of them, and saith to them, `Peace — to you;`

³⁶עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃

³⁷and being amazed, and becoming affrighted, they were thinking themselves to see a spirit.

³⁷והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו׃

³⁸And he said to them, `Why are ye troubled? and wherefore do reasonings come up in your hearts?

³⁸ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם׃

³⁹see my hands and my feet, that I am he; handle me and see, because a spirit hath not flesh and bones, as ye see me having.`

³⁹ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי׃

⁴⁰And having said this, he shewed to them the hands and the feet,

⁴⁰ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃

⁴¹and while they are not believing from the joy, and wondering, he said to them, `Have ye anything here to eat?`

⁴¹והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל׃

⁴²and they gave to him part of a broiled fish, and of an honeycomb,

⁴²ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש׃

⁴³and having taken, he did eat before them,

⁴³ויקח ויאכל לעיניהם׃

⁴⁴and he said to them, `These [are] the words that I spake unto you, being yet with you, that it behoveth to be fulfilled all the things that are written in the Law of Moses, and the Prophets, and the Psalms, about me.`

⁴⁴ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃

⁴⁵Then opened he up their understanding to understand the Writings,

⁴⁵אז פתח את לבבם להבין את הכתובים׃

⁴⁶and he said to them — `Thus it hath been written, and thus it was behoving the Christ to suffer, and to rise out of the dead the third day,

⁴⁶ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי׃

⁴⁷and reformation and remission of sins to be proclaimed in his name to all the nations, beginning from Jerusalem:

⁴⁷ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים׃

⁴⁸and ye — ye are witnesses of these things.

⁴⁸ואתם עדים בזאת׃

⁴⁹`And, lo, I do send the promise of my Father upon you, but ye — abide ye in the city of Jerusalem till ye be clothed with power from on high.`

⁴⁹והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום׃

⁵⁰And he led them forth without — unto Bethany, and having lifted up his hands he did bless them,

⁵⁰ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם׃

⁵¹and it came to pass, in his blessing them, he was parted from them, and was borne up to the heaven;

⁵¹ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה׃

⁵²and they, having bowed before him, did turn back to Jerusalem with great joy,

⁵²והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה׃

⁵³and were continually in the temple, praising and blessing God. Amen.

⁵³ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את האלהים אמן׃