¹And it came to pass, on the second-first sabbath, as he is going through the corn fields, that his disciples were plucking the ears, and were eating, rubbing with the hands,

¹ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃

²and certain of the Pharisees said to them, `Why do ye that which is not lawful to do on the sabbaths?`

²ויש מן הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃

³And Jesus answering said unto them, `Did ye not read even this that David did, when he hungered, himself and those who are with him,

³ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃

⁴how he went into the house of God, and the loaves of the presentation did take, and did eat, and gave also to those with him, which it is not lawful to eat, except only to the priests?`

⁴כאשר בא אל בית האלהים ויקח את לחם הפנים ויאכל וגם נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם לכהנים לבדם׃

⁵and he said to them, — `The Son of Man is lord also of the sabbath.`

⁵ויאמר אליהם בן האדם גם אדון השבת הוא׃

⁶And it came to pass also, on another sabbath, that he goeth into the synagogue, and teacheth, and there was there a man, and his right hand was withered,

⁶ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃

⁷and the scribes and the Pharisees were watching him, if on the sabbath he will heal, that they might find an accusation against him.

⁷ויארבו לו הסופרים והפרושים לראות אם ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

⁸And he himself had known their reasonings, and said to the man having the withered hand, `Rise, and stand in the midst;` and he having risen, stood.

⁸והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃

⁹Then said Jesus unto them, `I will question you something: Is it lawful on the sabbaths to do good, or to do evil? life to save or to kill?`

⁹ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם לאבד׃

¹⁰And having looked round on them all, he said to the man, `Stretch forth thy hand;` and he did so, and his hand was restored whole as the other;

¹⁰ויבט סביב אל כלם ויאמר לאיש פשט את ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃

¹¹and they were filled with madness, and were speaking with one another what they might do to Jesus.

¹¹והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה לעשות לישוע׃

¹²And it came to pass in those days, he went forth to the mountain to pray, and was passing the night in the prayer of God,

¹²ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים׃

¹³and when it became day, he called near his disciples, and having chosen from them twelve, whom also he named apostles,

¹³ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃

¹⁴(Simon, whom also he named Peter, and Andrew his brother, James and John, Philip and Bartholomew,

¹⁴את שמעון אשר גם קראו פטרוס ואת אנדרי אחיו את יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר תלמי׃

¹⁵Matthew and Thomas, James of Alphaeus, and Simon called Zelotes,

¹⁵את מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת שמעון המכנה הקנא׃

¹⁶Judas of James, and Judas Iscariot, who also became betrayer;)

¹⁶את יהודה בן יעקב ואת יהודה איש קריות אשר גם היה למוסר׃

¹⁷and having come down with them, he stood upon a level spot, and a crowd of his disciples, and a great multitude of the people from all Judea, and Jerusalem, and the maritime Tyre and Sidon, who came to hear him, and to be healed of their sicknesses,

¹⁷וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל יהודה וירושלים ומחוף ים צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃

¹⁸and those harassed by unclean spirits, and they were healed,

¹⁸וגם הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃

¹⁹and all the multitude were seeking to touch him, because power from him was going forth, and he was healing all.

¹⁹וכל ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את כלם׃

²⁰And he, having lifted up his eyes to his disciples, said: `Happy the poor — because yours is the reign of God.

²⁰והוא נשא את עיניו אל תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי לכם מלכות האלהים׃

²¹`Happy those hungering now — because ye shall be filled. `Happy those weeping now — because ye shall laugh.

²¹אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃

²²`Happy are ye when men shall hate you, and when they shall separate you, and shall reproach, and shall cast forth your name as evil, for the Son of Man`s sake —

²²אשריכם אם ישנאו אתכם האנשים ואם ינדו אתכם וחרפו והדיחו את שמכם כשם רע בעבור בן האדם׃

²³rejoice in that day, and leap, for lo, your reward [is] great in the heaven, for according to these things were their fathers doing to the prophets.

²³שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבתיהם לנביאים׃

²⁴`But wo to you — the rich, because ye have got your comfort.

²⁴אך אוי לכם העשירים כי כבר לקחתם את נחמתכם׃

²⁵`Wo to you who have been filled — because ye shall hunger. `Wo to you who are laughing now — because ye shall mourn and weep.

²⁵אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃

²⁶`Wo to you when all men shall speak well of you — for according to these things were their fathers doing to false prophets.

²⁶אוי לכם אם כל האנשים משבחים אתכם כי כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃

²⁷`But I say to you who are hearing, Love your enemies, do good to those hating you,

²⁷אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את איביכם היטיבו לשנאיכם׃

²⁸bless those cursing you, and pray for those accusing you falsely;

²⁸ברכו את מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃

²⁹and to him smiting thee upon the cheek, give also the other, and from him taking away from thee the mantle, also the coat thou mayest not keep back.

²⁹המכה אתך על הלחי הטה לו גם את האחרת והלקח את מעילך אל תמנע ממנו גם את כתנתך׃

³⁰`And to every one who is asking of thee, be giving; and from him who is taking away thy goods, be not asking again;

³⁰וכל השאל ממך תן לו והלקח את אשר לך אל תשאל מאתו׃

³¹and as ye wish that men may do to you, do ye also to them in like manner;

³¹וכאשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם כן תעשו להם גם אתם׃

³²and — if ye love those loving you, what grace have ye? for also the sinful love those loving them;

³²ואם תאהבו את אהביכם מה הוא חסדכם כי גם החטאים אהבים את אהביהם׃

³³and if ye do good to those doing good to you, what grace have ye? for also the sinful do the same;

³³ואם תיטיבו למטיביכם מה הוא חסדכם גם החטאים יעשו כן׃

³⁴and if ye lend [to those] of whom ye hope to receive back, what grace have ye? for also the sinful lend to sinners — that they may receive again as much.

³⁴ואם תלוו את האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה הוא חסדכם גם החטאים מלוים את החטאים למען יושב להם בשוה׃

³⁵`But love your enemies, and do good, and lend, hoping for nothing again, and your reward will be great, and ye shall be sons of the Highest, because He is kind unto the ungracious and evil;

³⁵אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים׃

³⁶be ye therefore merciful, as also your Father is merciful.

³⁶לכן היו רחמנים כאשר גם אביכם רחום הוא׃

³⁷`And judge not, and ye may not be judged; condemn not, and ye may not be condemned; release, and ye shall be released.

³⁷ואל תשפטו ולא תשפטו אל תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃

³⁸`Give, and it shall be given to you; good measure, pressed, and shaken, and running over, they shall give into your bosom; for with that measure with which ye measure, it shall be measured to you again.`

³⁸תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃

³⁹And he spake a simile to them, `Is blind able to lead blind? shall they not both fall into a pit?

³⁹וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את העור הלא יפלו שניהם אל הפחת׃

⁴⁰A disciple is not above his teacher, but every one perfected shall be as his teacher.

⁴⁰אין תלמיד נעלה על רבו ודי לכל תלמיד שלם להיות כרבו׃

⁴¹`And why dost thou behold the mote that is in thy brother`s eye, and the beam that [is] in thine own eye dost not consider?

⁴¹ולמה זה אתה ראה את הקסם אשר בעין אחיך ואת הקורה בעינך לא תביט׃

⁴²or how art thou able to say to thy brother, Brother, suffer, I may take out the mote that [is] in thine eye — thyself the beam in thine own eye not beholding? Hypocrite, take first the beam out of thine own eye, and then thou shalt see clearly to take out the mote that [is] in thy brother`s eye.

⁴²ואיך תאמר אל אחיך אחי הניחה לי ואסירה את הקסם אשר בעינך ואינך ראה את הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את הקסם אשר בעין אחיך׃

⁴³`For there is not a good tree making bad fruit, nor a bad tree making good fruit;

⁴³כי עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃

⁴⁴for each tree from its own fruit is known, for not from thorns do they gather figs, nor from a bramble do they crop a grape.

⁴⁴כי כל עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן הקצים אף אין בצרים ענב מן הסנה׃

⁴⁵`The good man out of the good treasure of his heart doth bring forth that which [is] good; and the evil man out of the evil treasure of his heart doth bring forth that which [is] evil; for out of the abounding of the heart doth his mouth speak.

⁴⁵האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את הרע כי משפעת הלב ימלל פיהו׃

⁴⁶`And why do ye call me, Lord, Lord, and do not what I say?

⁴⁶ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר אני אמר׃

⁴⁷Every one who is coming unto me, and is hearing my words, and is doing them, I will shew you to whom he is like;

⁴⁷כל הבא אלי ושומע את דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃

⁴⁸he is like to a man building a house, who did dig, and deepen, and laid a foundation upon the rock, and a flood having come, the stream broke forth on that house, and was not able to shake it, for it had been founded upon the rock.

⁴⁸דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו׃

⁴⁹`And he who heard and did not, is like to a man having builded a house upon the earth, without a foundation, against which the stream brake forth, and immediately it fell, and the ruin of that house became great.`

⁴⁹ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על הקרקע בלי יסוד ויפרץ בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃