¹And when he completed all his sayings in the ears of the people, he went into Capernaum;

¹ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃

²and a certain centurion`s servant being ill, was about to die, who was much valued by him,

²ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃

³and having heard about Jesus, he sent unto him elders of the Jews, beseeching him, that having come he might thoroughly save his servant.

³וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃

⁴And they, having come near unto Jesus, were calling upon him earnestly, saying — `He is worthy to whom thou shalt do this,

⁴ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃

⁵for he doth love our nation, and the synagogue he did build to us.`

⁵כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃

⁶And Jesus was going on with them, and now when he is not far distant from the house the centurion sent unto him friends, saying to him, `Sir, be not troubled, for I am not worthy that under my roof thou mayest enter;

⁶וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃

⁷wherefore not even myself thought I worthy to come unto thee, but say in a word, and my lad shall be healed;

⁷ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃

⁸for I also am a man placed under authority, having under myself soldiers, and I say to this [one], Go, and he goeth; and to another, Be coming, and he cometh; and to my servant, Do this, and he doth [it].`

⁸כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃

⁹And having heard these things Jesus wondered at him, and having turned to the multitude following him, he said, `I say to you, not even in Israel so much faith did I find;`

⁹וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃

¹⁰and those sent, having turned back to the house, found the ailing servant in health.

¹⁰וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃

¹¹And it came to pass, on the morrow, he was going on to a city called Nain, and there were going with him many of his disciples, and a great multitude,

¹¹ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃

¹²and as he came nigh to the gate of the city, then, lo, one dead was being carried forth, an only son of his mother, and she a widow, and a great multitude of the city was with her.

¹²הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃

¹³And the Lord having seen her, was moved with compassion towards her, and said to her, `Be not weeping;`

¹³וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃

¹⁴and having come near, he touched the bier, and those bearing [it] stood still, and he said, `Young man, to thee I say, Arise;`

¹⁴ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃

¹⁵and the dead sat up, and began to speak, and he gave him to his mother;

¹⁵ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃

¹⁶and fear took hold of all, and they were glorifying God, saying — `A great prophet hath risen among us,` and — `God did look upon His people.`

¹⁶ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃

¹⁷And the account of this went forth in all Judea about him, and in all the region around.

¹⁷ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃

¹⁸And the disciples of John told him about all these things,

¹⁸ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃

¹⁹and John having called near a certain two of his disciples, sent unto Jesus, saying, `Art thou he who is coming, or for another do we look?`

¹⁹ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

²⁰And having come near to him, the men said, `John the Baptist sent us unto thee, saying, Art thou he who is coming, or for another do we look?`

²⁰ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

²¹And in that hour he cured many from sicknesses, and plagues, and evil spirits, and to many blind he granted sight.

²¹בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃

²²And Jesus answering said to them, `Having gone on, report to John what ye saw and heard, that blind men do see again, lame do walk, lepers are cleansed, deaf do hear, dead are raised, poor have good news proclaimed;

²²ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃

²³and happy is he whoever may not be stumbled in me.`

²³ואשרי אשר לא יכשל בי׃

²⁴And the messengers of John having gone away, he began to say unto the multitudes concerning John: `What have ye gone forth to the wilderness to look on? a reed by the wind shaken?

²⁴ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃

²⁵but what have ye gone forth to see? a man in soft garments clothed? lo, they in splendid apparellings, and living in luxury, are in the houses of kings!

²⁵ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃

²⁶`But what have ye gone forth to see? a prophet? Yes, I say to you, and much more than a prophet:

²⁶ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃

²⁷this is he concerning whom it hath been written, Lo, I send my messenger before thy face, who shall prepare thy way before thee;

²⁷זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃

²⁸for I say to you, a greater prophet, among those born of women, than John the Baptist there is not; but the least in the reign of God is greater than he.`

²⁸כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃

²⁹And all the people having heard, and the tax-gatherers, declared God righteous, having been baptized with the baptism of John,

²⁹וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃

³⁰but the Pharisees, and the lawyers, the counsel of God did put away for themselves, not having been baptized by him.

³⁰אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃

³¹And the Lord said, `To what, then, shall I liken the men of this generation? and to what are they like?

³¹ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃

³²they are like to children, to those sitting in a market-place, and calling one to another, and saying, We piped to you, and ye did not dance, we mourned to you, and ye did not weep!

³²דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃

³³`For John the Baptist came neither eating bread nor drinking wine, and ye say, He hath a demon;

³³כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃

³⁴the Son of Man came eating and drinking, and ye say, Lo, a man, a glutton, and a wine drinker, a friend of tax-gatherers and sinners;

³⁴ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃

³⁵and the wisdom was justified from all her children.`

³⁵ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃

³⁶And a certain one of the Pharisees was asking him that he might eat with him, and having gone into the house of the Pharisee he reclined (at meat),

³⁶ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃

³⁷and lo, a woman in the city, who was a sinner, having known that he reclineth (at meat) in the house of the Pharisee, having provided an alabaster box of ointment,

³⁷והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃

³⁸and having stood behind, beside his feet, weeping, she began to wet his feet with the tears, and with the hairs of her head she was wiping, and was kissing his feet, and was anointing with the ointment.

³⁸ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃

³⁹And the Pharisee who did call him, having seen, spake within himself, saying, `This one, if he were a prophet, would have known who and of what kind [is] the woman who doth touch him, that she is a sinner.`

³⁹וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃

⁴⁰And Jesus answering said unto him, `Simon, I have something to say to thee;` and he saith, `Teacher, say on.`

⁴⁰ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃

⁴¹`Two debtors were to a certain creditor; the one was owing five hundred denaries, and the other fifty;

⁴¹שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃

⁴²and they not having [wherewith] to give back, he forgave both; which then of them, say thou, will love him more?`

⁴²ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃

⁴³And Simon answering said, `I suppose that to whom he forgave the more;` and he said to him, `Rightly thou didst judge.`

⁴³ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃

⁴⁴And having turned unto the woman, he said to Simon, `Seest thou this woman? I entered into thy house; water for my feet thou didst not give, but this woman with tears did wet my feet, and with the hairs of her head did wipe;

⁴⁴ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃

⁴⁵a kiss to me thou didst not give, but this woman, from what [time] I came in, did not cease kissing my feet;

⁴⁵נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃

⁴⁶with oil my head thou didst not anoint, but this woman with ointment did anoint my feet;

⁴⁶בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃

⁴⁷therefore I say to thee, her many sins have been forgiven, because she did love much; but to whom little is forgiven, little he doth love.`

⁴⁷לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃

⁴⁸And he said to her, `Thy sins have been forgiven;`

⁴⁸ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃

⁴⁹and those reclining with him (at meat) began to say within themselves, `Who is this, who also doth forgive sins?`

⁴⁹ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃

⁵⁰and he said unto the woman, `Thy faith have saved thee, be going on to peace.`

⁵⁰ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃