¹And Jesus answering, again spake to them in similes, saying,

¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

²`The reign of the heavens was likened to a man, a king, who made marriage-feasts for his son,

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

³and he sent forth his servants to call those having been called to the marriage-feasts, and they were not willing to come.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

⁴`Again he sent forth other servants, saying, Say to those who have been called: Lo, my dinner I prepared, my oxen and the fatlings have been killed, and all things [are] ready, come ye to the marriage-feasts;

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁵and they, having disregarded [it], went away, the one to his own field, and the other to his merchandise;

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁶and the rest, having laid hold on his servants, did insult and slay [them].

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁷`And the king having heard, was wroth, and having sent forth his soldiers, he destroyed those murderers, and their city he set on fire;

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁸then saith he to his servants, The marriage-feast indeed is ready, and those called were not worthy,

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁹be going, then, on to the cross-ways, and as many as ye may find, call ye to the marriage-feasts.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

¹⁰`And those servants, having gone forth to the ways, did gather all, as many as they found, both bad and good, and the marriage-feast apartment was filled with those reclining.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹¹`And the king having come in to view those reclining, saw there a man not clothed with clothing of the marriage-feast,

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹²and he saith to him, Comrade, how didst thou come in hither, not having clothing of the marriage-feast? and he was speechless.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹³`Then said the king to the ministrants, Having bound his feet and hands, take him up and cast forth to the outer darkness, there shall be the weeping and the gnashing of the teeth;

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹⁴for many are called, and few chosen.`

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁵Then the Pharisees having gone, took counsel how they might ensnare him in words,

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁶and they send to him their disciples with the Herodians, saying, `Teacher, we have known that thou art true, and the way of God in truth thou dost teach, and thou art not caring for any one, for thou dost not look to the face of men;

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁷tell us, therefore, what dost thou think? is it lawful to give tribute to Caesar or not?`

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁸And Jesus having known their wickedness, said, `Why me do ye tempt, hypocrites?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁹show me the tribute-coin?` and they brought to him a denary;

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

²⁰and he saith to them, `Whose [is] this image and the inscription?`

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²¹they say to him, `Caesar`s;` then saith he to them, `Render therefore the things of Caesar to Caesar, and the things of God to God;`

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²²and having heard they wondered, and having left him they went away.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²³In that day there came near to him Sadducees, who are saying there is not a rising again, and they questioned him, saying,

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²⁴`Teacher, Moses said, If any one may die not having children, his brother shall marry his wife, and shall raise up seed to his brother.

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁵`And there were with us seven brothers, and the first having married did die, and not having seed, he left his wife to his brother;

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁶in like manner also the second, and the third, unto the seventh,

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁷and last of all died also the woman;

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁸therefore in the rising again, of which of the seven shall she be wife — for all had her?`

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁹And Jesus answering said to them, `Ye go astray, not knowing the Writings, nor the power of God;

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

³⁰for in the rising again they do not marry, nor are they given in marriage, but are as messengers of God in heaven.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³¹`And concerning the rising again of the dead, did ye not read that which was spoken to you by God, saying,

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³²I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? God is not a God of dead men, but of living.`

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³³And having heard, the multitudes were astonished at his teaching;

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³⁴and the Pharisees, having heard that he did silence the Sadducees, were gathered together unto him;

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁵and one of them, a lawyer, did question, tempting him, and saying,

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁶`Teacher, which [is] the great command in the Law?`

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁷And Jesus said to him, `Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thine understanding —

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁸this is a first and great command;

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁹and the second [is] like to it, Thou shalt love thy neighbor as thyself;

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

⁴⁰on these — the two commands — all the law and the prophets do hang.`

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴¹And the Pharisees having been gathered together, Jesus did question them,

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴²saying, `What do ye think concerning the Christ? of whom is he son?` They say to him, `Of David.`

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴³He saith to them, `How then doth David in the Spirit call him lord, saying,

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴⁴The Lord said to my lord, Sit at my right hand, till I may make thine enemies thy footstool?

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁵If then David doth call him lord, how is he his son?`

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁶And no one was able to answer him a word, nor durst any from that day question him any more.

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃